|
||||
|
||||
זהו, שכחסיד האחריות השלטונית, אני חושב שמה שצריך לקרות בכל רשות מוניציפלית שאיננה מסוגלת לעמוד בהתחיבויותיה (בין אם הכספיות ובין אם בשרות לאזרח) יש למנות ועדה קרואה ולצמצם ומיד את מספר הבכירים עד למינימום הנדרש לתפעול תקין של הרשות. שוב, כחלק מהפילוסופיה (המשונה קצת, חייבים להודות) הגורסת נשיאה באחריות ע"י בעלי הסמכות, אני מוצא מקום לחיוב *אישי* של בעלי תפקידים, הן בשלטון המקומי והן במרכזי, הנושאים באחריות לחריגה מתקציבים (או, מצד השלטון המרכזי, לאי הקצאת כספים אשר תוקצבו כחוק). רק כהערת אגב, או חומר למחשבה: המודעות לנושא, ובעיקר הפעולות למניעת זיהום אויר ע"י מפעלי תעשיה עלתה פלאים מהיום שהחלו להוציא צווים אישיים כנגד בכירים בתעשיה בנדון. |
|
||||
|
||||
אין לי התנגדות לפילוסופיה המשונה שלך. אני רק רוצה להעיר שזה לא כל כך פשוט. בגלל מבנה היחסים בין השלטון המרכזי והמוניציפאלי, לא תמיד ברור מי האחראי לחריגה בתקציבי הרשויות. יישום הפילוסופיה שלך יחייב שינוי המבנה כך שיהיה תיחום ברור של משימות ואחריות של השלטון המוניציפאלי. להערכתי, השלטון המרכזי פשוט לא מעוניין בכך. |
|
||||
|
||||
פשוט? מי אמר שזה פשוט? בחיים בכלל, ובכלכלה בפרט, אין פתרונות פשוטים (פרט לפתרונות בנוסח הדוקטור). לרשויות, בגדול, שני סוגי פעילות: פעילות מוניציפלית (הדוגמא הנפוצה: פנוי אשפה), ופעילות בה הרשויות מהוות קבלן של הממשלה (מערכת החינוך, בעיקר התיכוני, שרותי הרווחה). על מנת לסבך את המצב עוד יותר, גם חלק מהפעילות המוניציפלית מתוקצב ע"י הממשלה. בין אם ע"י (השתתפות ב) תקציב עבור פרוייקטים ספציפיים, ובין אם ע"י השתתפות בתקציב השוטף. עדיין, כל ליטר סולר המוכנס למיכל מכונית פנוי האשפה, כמו גם ליטר בנזין למכוניתו של ראש המועצה, כל פיטוניה הנשתלת בככר במרכז העיר, כמו כל עפרון הנרכש לפקידה של מחלקת החתרבות והספורט, (אמורים להיות) מכוסים בסעיף תקציבי. תשאל, ואם כל ההוצאות אכן מכוסות בתקציב, האם זה מבטיח לנו שהתקציב יישמר? התשובה היא, כמובן, שלא. ייתכן שתחזית ההכנסות שעמדה בבסיס התקציב היתה אופטימית מדי. אם הסיבה לכך היתה תחזית ראלית שלא התממשה (נניח, פתאום, כל התושבים והאורחים הקפידו לחנות רק במקומות מותרים, וההכנסה מסעיף "קנסות חניה" ירדה לאפס), יתכבדו ויכניסו בתקציב השנה הבאה, סעיף "החזר גרעון שנה קודמת". אם בעקביות, שנה אחרי שנה יתברר כי סעיף ההכנסות בתקציב אינו מתממש, הדבר יעיד על רמתם המקצועית והתאמתם לתפקיד של מכיני התקציב. אם לעומת זאת הממשלה לא העבירה את חלקה, או אפילו העבירה את חלקה, אבל באיחור אשר אילץ את הרשות ליטול הלוואות בריבית נשך על מנת לעמוד בהתחיבויותיה, הרי לשם כך הוספתי בתגובה 246500 את המשפט המוסגר לפני הערת האגב. |
|
||||
|
||||
אני חושב שזה עוד יותר מסובך, בגלל התרבות השלטונית בישראל, אבל כבר עסקנו בזאת בעבר אז לא אכנס לשם שוב. משהו אחר. אם, כמו שכתבת, הבעיה עשויה להיות "רמתם המקצועית והתאמתם לתפקיד של מכיני התקציב", מדוע להטיל אחריות אישית על בעלי התפקידים? אלא אם כן תוכל להראות שהם מעלו בתפקידם במזיד, מדוע שלא תאפשר לבוחרים (תושבי המקום) לשאת בתוצאות הבחירה שלהם? הלא לפי העיקרון שאתה מציע כאן, תוכל להעמיד לדין גם את פושעי אוסלו. |
|
||||
|
||||
ודאי שזה עוד יותר מסובך, בגלל התרבות השלטונית בישראל. בגלל זה אמרתי שהפילוסופיה הגורסת נשיאה באחריות ע"י בעלי הסמכות היא משונה קצת. ולא, זה לא כמו להעמיד את פושעי אוסלו לדין. אם התקציב שגוי, אפשר לתקנו בשנה הבאה. אם כל התקציבים שגויים, אזי הדבר יעיד על רמתם המקצועית והתאמתם לתפקיד של מכיני התקציב (הן בדרג המקצועי והן בדרג הפוליטי), מה שמין הדין שיביא להחלפתם במתאימים מהם, אבל לא להעמדתם לדין. לעומת זאת, אם נניח שבסעיף "נערות לווי עבור ראש המועצה" הוקצבו 72,000 ש"ח, הרי מי שיוציא את השקל ה 72,001 ישא באחריות. |
|
||||
|
||||
נערות הלווי הללו עשויות להיות בשעות הבוקר תלמידות נכות שזקוקות להסעה לבית-הספר. קשה לי להאמין שאתה מבקש למנוע שירותים חיוניים מהתושבים בגלל שגבולות התקציב נפרצו. אבל לא משנה, אין לי הצעה טובה יותר. |
|
||||
|
||||
אז אם לראש המועצה מאד לוחץ בביצים, שיעביר תיקון לתקציב: אם ימצאו לו מקורות מימון חדשים, הוא יכול להפנותם לטובת נערות הלווי הרעבות ללחם. אם אין לו מקורות להרחבת התקציב - עדיין ניתן להעביר (בצורה מאורגנת ורשמית) עוד 36,000 ש"ח מתקציב איסוף האשפה לתקציב נערות הלווי. |
|
||||
|
||||
אני חייב לך (או לפחות לי) עוד התיחסות לדברים שלך: תקציב יכול להיות גרעוני. במודע ובהחלטה (אישית אני מעדיף שזה יהיה תקציב המדינה, ולא הרשות המוניציפלית, אבל גם עם זה אפשר לחיות). אבל, צריכים להתקיים מספר כללים: קודם כל, גם מתקציב גרעוני אסור לחרוג (כלומר, גם אם אנחנו יודעים מה עיסוקה של הגברת, אין בכך שעליה לספק את שרותיה בכל מחיר). בנוסף לכך, בתקציב גרעוני אסור שהגרעון יעלה על אחוז מוגדר(1) מהתקציב. החזר חובות, וכמוהו הריבית הנצברת על החוב המגולגל לשנים הבאות, אמור להכלל כהוצאה תקציבית. כדאי גם שתקציב גרעוני יהיה חייב לקבל אישור מגוף חיצוני לרשות (לדוגמא משרד הפנים, האוצר, מרכז השלטון המקומי) אשר יוסמך לפסול או לצמצם סעיפים תקציביים אשר יראו לו בזבזניים בתנאי מחסור. והדובדבן שבקצפת: מועצה המגישה תקציב גרעוני תוגבל בגובה השכר (וההטבות) אותו היא משלמת לנבחרים ולממונים ממלאי משרות אמון(2) לכדי אחוז מסוים(1) מהשכר הממוצע במשק. ____ (1) כיוון שאני מדבר באופן עקרוני, ולא מנסח הצעת חוק, אני לא נכנס למספרים. (2) שזה יופימיזם למינויים פוליטיים. |
|
||||
|
||||
1. ההגיון של ההצעה האחרונה (הגבלת השכר וההטבות) לא ברור לי. השכר משולם עבור עבודה. אם השכר גבוה מדי ביחס לעבודה, יש להפחיתו גם אם הרשות המקומית במצב נפלא. אם הנבחרים והממונים ברשות לא מתפקדים כראוי (ויש לך דרך לקבוע זאת), יש להעבירם מתפקידם. בכל מקרה אחר, לא מובן לי מדוע אתה חושב שזה ראוי להפחית בשכרם. 2. הרעיון שבמצב של תקציב גרעוני יהיה גוף פוליטי אחר שיוכל לפסול סעיפי הוצאה הוא רעיון בעייתי. המערכת המוניציפאלית אמורה לשמש גם כמשקל נגד פוליטי למערכת המרכזית (מנהיגות מקומית). האינטרסים של העומדים בראש הרשות המקומית ושל האחראים במערכת המרכזית עשויים להיות נוגדים. אגב, לשיטתך, מדוע לא למנות מנהל מקצועי לרשות המקומית (או חברה קבלנית) ולחסוך את כל הבעיות וחוסר האחריות שמעוררים הפוליטיקאים? 3. אני מאמין ששלושת ההצעות הראשונות שלך (אסור לחרוג מתקציב גרעוני, לגרעון אסור לחרוג מאחוז מוגדר מהתקציב, הריבית כהוצאה תקציבית) מתקיימות באופן תיאורטי כבר היום. חוץ מזה, אני תומך בכל ההצעות שלך. |
|
||||
|
||||
1. לא, השכר אינו משולם עבור עבודה, אלא עבור מילוי תפקיד. אינני מדבר על שכרם של עובדי העיריה: מפני האשפה או עובדי מחלקת הרווחה. אני מתייחס לנבחרים ולממונים, אשר, להבנתי, נמצאים (או ליתר דיוק - אמורים להמצא) בתחתית סולם העדיפויות של בעלי החוב. אני גם לא מציע להסתפק בתשלום שכר מינימום, אבל אני מצפה ממי שמתמודד על ראשות הרשות - ונבחר לתפקיד, לראות בתפקיד שליחות למען התושבים ולא למען חשבון הבנק שלו. אם בקופת המועצה הצטברו כספים עודפים, אחרי שזאת דאגה למלא את תפקידה כלפי ציבור משלמי הארנונה, אין לי בעיה ששכרם של נבחריה יהיה גבוה יותר (וגם כאן, אני מאמין שיש להגבילו. ההבדל הוא כמותי). 2. הרעיון שבמצב של תקציב גרעוני יהיה גוף פוליטי אחר שיוכל לפסול סעיפי הוצאה הוא אכן רעיון בעייתי, אבל עדיין, אני חושב שעובדים מקצועיים של גוף ממלכתי (כדוגמת אנשי הפרקליטות, נניח, או אפילו "נערי האוצר ר"ל) הפועלים ע"ס נהלים וכללים, שיקוליהם עשויים להיות נגועים פחות בשיקולים זרים מאשר של נבחרים, מקומיים או ארציים. אגב, מינוי מנהל מקצועי אינו רעיון הזוי כל כך. לעיריות יש מנכ"ל. הוא מבצע (או אמור לבצע) את החלטות הדרג הפוליטי, הוא לא אמור להחליף אותו. ואם חוץ מזה אתה תומך בכל ההצעות שלי, דיינו. |
|
||||
|
||||
מינוי וועדה קרואה לעיריית בני-ברק ע''י השר ליבאי העלה את העריה לדרך המלך לתקופה לא קצרה. ראשות מקומית כגוף שילטוני אינה יכולה לפשוט את הרגל ( אם הייתה יכולה זה כבר היה קורה מזמן בכמה רשויות). וזאת בדיוק הבעיה - העיריות נשארות במצב של לא לחיות ולא למות למשך תקופה ארוכה. הממשלה מעלה בתפקידה כשנתנה למצב להתדרדר ולא עצרה אותו קודם. אגב, בחלק מהרשויות הבעיה היא שחיתות ובחלק הבעיה שאין להן מקורות הכנסה - האוכלוסיה ענייה ומסיבות כלשהן לא ניתן היה להקים אזורי מסחר ותעשיה שיהוו מקור הכנסה לרשות המקומית. |
|
||||
|
||||
צריך לצמצם את מספר העובדים, לא רק את מספר הבכירים. וגם את העלות שלהם, במידת האפשר. |
|
||||
|
||||
אולי כן, ואולי לא1. לא בדקתי את המצב בכל הרשויות, ואני לא יודע בכמה מהן אכן יש עודף כח אדם. שכרם של (רוב) עובדי הרשויות גם כך אינו מככב ברשימת שיאני השכר, כך שצמצום העלות זאת סיסמא יפה, אבל אני לא משוכנע שמאד מעשית. אסור לשכוח שהרשות המוניציפלית תפקידה הוא קודם כל שרות לאזרח, ולא עשיית רווחים. אני לא כל כך בטוח שתשמח, בשם ההתיעלות וצמצום מספר העובדים, לוותר על פנוי האשפה מביתך (או "רק" לדללו לפנוי פעם בשבוע). ___ 1 סביר להניח שבחלק כן ובחלק לא. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |