|
||||
|
||||
לפי חוקי פינ"א, במשחה חופשי מותר לשחות באיזה סגנון שרוצים, אלא אם כן זהו החלק החופשי במשחה מעורב אישי, שאז מותר לשחות כל סגנון מלבד פרפר, חזה וגב. מדעני ספורט גילו ששחיה מתחת למים היא מהירה וחסכונית יותר מאשר שחיה על פניהם, עקב העובדה שהגוף לא שובר את פני המים ויוצר פחות מערבולות, וזאת למרות שמתחת לפני המים אסור לבצע תנועות ידיים (מלבד אחת). את העובדה הזו ניצלו כמה שחיינים שצללו מרחקים נכבדים מהבריכה תוך שימוש בתנועות דולפין ברגליהם (למעשה תנועות הרגליים של סגנון הפרפר, אך ללא ידיים), בעיקר בסגנונות הפרפר, החזה והגב, עד שפינ"א הוצאה חוק לפיו בסגנונות אלו מותר לצלול לא יותר מ15 מ' (התירוץ הרשמי היה ששחיינים עלולים להתעלף מחוסר חמצן). בסגנון חופשי לא שינו את החוק כי לא חשבו שמישהו יצלול דולפין במקום לשחות חתירה. מכיון שפנקרטוב היה פרפריסט חזק (שיאן העולם בזמנו), ומיחידי הסגולה שאצלם צלילה בסגנון דולפין מהירה יותר אפילו משחיה בסגנון חתירה, הוא היה נוהג לצלול כ35 מ' הראשונים בכל בריכה בסגנון פרפר/דולפין ואז לשבור את פני המים ולהמשיך בחתירה. זה עבד לו יפה באטלנטה והוא זכה בכסף במעורב אישי. מאוחר יותר פינ"א שינתה גם את החוקים בסגנון חופשי וגם שם אסור לצלול יותר מ15 מ' הראשונים בבריכה. בסידני פנקרטוב כבר לא יכל לנצל את יתרונו מתחת למים והשיג רק מקום שביעי משחה זה אאל"ט. |
|
||||
|
||||
כשקראתי איפה שהוא את ה"מותר לשחות כל סגנון מלבד פרפר, חזה וגב" חשבתי שזו או בדיחה או טעות. עכשיו גם אתה אומר את זה. איזה סגנונות יש בדיוק פרט לחתירה שמורשים, אם כך, בחלק החופשי? הרי אמרת כבר שצלילת דולפין הם לא מרשים. |
|
||||
|
||||
אני אבהיר: במשחה חופשי כשלעצמו (למשל 100 מ' חופשי) מותר לשחות כל סגנון (כולל פרפר, חזה וגב) עם מגבלות מסויימות כמו האורך שמותר לצלול. לעומת זאת, במשחה מעורב אישי, החלק הרביעי מוגדר סגנון חופשי, אך אסור לשחות בו את אחד מהסגנונות שכבר השתמשו בהם באחד מ3 החלקים הראשונים (אחרת מפספסים את הכוונה ב"מעורב"). מותר לשחות בו (למשל) שחיית צד, טראדג'ן (כמו חתירה אך עם תנועת מספריים לצדדים ברגליים), גב קלאסי, שחיית כלב או אפילו חתירה (למרבה ההפתעה זה הסגנון ששוחים רובם המוחלט של השחיינים). המונח "סגנון חופשי" מתייחס (חוץ מהעניין ההיסטורי) לכך שאין חוקים נוקשים לגבי הטכניקה, כמו בסגנונות האחרים. למשל בנושא התזמון של תנועות הרגליים והידיים, הנגיעה בקיר וכו'. |
|
||||
|
||||
באמת שמעתי פעם משהו על זה שאין מגבלות טכניות בסגנון חופשי, אבל אף פעם לא הבנתי - מה בעצם המגבלות? אם מישהו נוגח בקיר במקום לגעת בו, הוא פסול? זה כמו בהתעמלות, שאם יש פיסוק של שני אינצ'ים וחצי הפרשן מניד בראשו בעצב ואומר "הוא כבר לא יזכה בתחרות"? |
|
||||
|
||||
אתה מתכוון למגבלות בסגנון חופשי או למגבלות בשאר הסגנונות? |
|
||||
|
||||
גם וגם, אני מניח (בעיקר בשאר). |
|
||||
|
||||
בסגנון חופשי יש 3 מגבלות בלבד: מגבלת הסגנון במקצה מעורב, הצורך לגעת בחלק אחד לפחות בגוף בקיר בכל סיבוב (כן, מותר אפילו לנגוח), ואיסור לצלול מעל 15 מ'. בסגנון פרפר יש, בנוסף, גם הנחיה לגבי פעולה בו זמנית של הידיים, וכן פעולה בו זמנית של הרגליים, נגיעה בקיר בשתי ידיים ביחד, ואיסור על תנועות רגליים בסגנון חזה. סגנון גב יש, בנוסף לסגנון חופשי, מגבלה לגבי הזינוק והנגיעה הסופית, שחייבים להיות על הגב לחלוטין, וכן בזינוק אסור לבהונות הרגליים לעבור את קו המים (למה? ככה!), איסור על סיבוב של יותר מ 90 מעלות של הגוף בזמן השחיה (חוץ מבזמן הסיבוב), והנחיה מפורשת לגבי איך לבצע את הסיבוב. בסגנון חזה יש הנחיות מפורשות לגבי הטכניקה (פעולת ידיים בו זמנית, פעולת רגליים בו זמנית, פעולת רגליים אחת על פעולת ידיים אחת, הוצאת הראש בכל תנועה, איסור על הוצאת המפרקים מהמים ואפילו מגבלה עד להיכן מותר "למשוך" עם הידיים), נגיעה בקיר בשתי ידיים בו זמנית, ואיסור על תנועות דולפין. כמובן שיש עוד הרבה מגבלות וחוקים "אדמיניסטרטיביים" (איך אפשר בלי?) |
|
||||
|
||||
למה יש הגבלה על מרחק הצלילה? חוששים ששחיינים יטבעו בניסיון להשיג עוד מטר? זה כל כך מוצלח לצלול? |
|
||||
|
||||
מתוך תגובה 245509 : " מדעני ספורט גילו ששחיה מתחת למים היא מהירה וחסכונית יותר מאשר שחיה על פניהם, עקב העובדה שהגוף לא שובר את פני המים ויוצר פחות מערבולות,[...] " |
|
||||
|
||||
ואללה, פיספסתי. ובכל זאת, למה לא? למה מותר לקפוץ פוסברי, ולקחת הרבה אוויר אסור? |
|
||||
|
||||
הסיבה העיקרית שמותר לקפוץ פוסברי, היא שעד אולימפיאדת מקסיקו 68' אף אחד (פרט לדיק פוסברי) לא העלה על דעתו שניתן לרוץ עם הפנים אל הרף, אבל לקפוץ כאשר הגב מופנה אליו, ולהצליח לעבור מעליו. כיוון שכך, אף אחד לא טרח לאסור זאת. |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שזו הסיבה. אם היו חושבים על זה, היו אוסרים? גם גלילת-בטן לא היתה קיימת פעם. כמו שאני רואה את זה, בקפיצה לגובה יש הגדרה די פשוטה להצלחה, ומעבר לזה תעשה מה שאתה רוצה (בטח יש הגבלות על מה מותר לשים בנעליים). בשחייה, זה לגיטימי לגמרי לקבוע תחרויות בסגנונות שונים. גם בקפיצה לגובה אפשר היה לערוך כמה תחרויות בכמה סגנונות, ואם לא עושים זה כנראה פשוט לא מספיק מעניין (לדעתי, מקצוע של "מספרת בקפיצה מהמקום" היה יכול להיות חמוד לאללה). אבל אם כבר משאירים משחה בסגנון "חופשי", למה להגביל? מי שרוצה לצלול, שיצלול, ומי שרוצה לקפוץ פוסברי למים, שיקפוץ, ומי שיכול לרוץ על המים הלוך וחזור - לבריאות. |
|
||||
|
||||
העניין הוא לא אם ''חשבו על זה קודם'' או לא. בשחיה, כמו בכל ספורט, יש כל הזמן חידושים בטכניקה, בציוד וכו'. האחראים על הענף בוחנים האם החידושים הללו מועילים לענף או פוגעים בו (מבחינה ספורטיבית, כלכלית ובטיחותית). כך למשל ההמצאה של ה''קיפר'' (הסיבוב מול הקיר) כן אושרה. ומאוחר יותר אושר אותו סיבוב גם בסגנון גב. לא מן הנמנע שבסופו של דבר יפתרו זאת ע''י הכנסה של מקצה נוסף - ''צלילה בסגנון דולפין''. |
|
||||
|
||||
כנראה שאני לא ברור. בין אם יכניסו "דולפין" כסגנון חדש או לא, למה *אוסרים* אותו בסגנון חופשי? זה יפגע איכשהו בענף מבחינה ספורטיבית, כלכלית או בטיחותית? אולי כן, אני רק לא בטוח שאני רואה למה. |
|
||||
|
||||
כפי שכבר כתבתי באחת התגובות כאן, התירוץ הרשמי לאיסור צלילה מעל 15 מ' הוא החשש שהחיינים יתעלפו. לדעתי, הסיבות האמיתיות שונות במקצת: א. הקהל לא רואה את השחיינים מתחת למים (אין דרמה -> אין פרסומות). ב. מכיון שמתחת למים ניתן לשחות סגנון אחד בלבד (דולפין), זה למעשה יבטל את הסגנונות השונים (כי בכולם יצללו מתחת למים בסגנון דולפין), ושוב, אם יהיו פחות אירועים ופחות מדליות, יהיו פחות פרסומות. |
|
||||
|
||||
לגבי ב', אפשר (ואתה צודק, גם סביר) להשאיר את המגבלה של 15 מ' בכל המשחים פרט לסגנון חופשי. שאר הנימוקים שהבאת אכן רלוונטיים גם לסגנון חופשי. |
|
||||
|
||||
אם ירשו בחופשי לצלול דולפין, בסופו של דבר אף אחד (בצמרת העולמית 1) לא ישחה חתירה, וכך נאבד את הסגנון הזה, שהוא היעיל ביותר לשחיין הממוצע ומעלה 1. כפי שכתבתי, הרבה יותר נכון לענף השחיה (מבחינה כלכלית) *להוסיף* מקצה מאשר להחליף אותו. אתה מוזמן לכתוב מכתב לפינ"א ולהציע להם להוסיף מקצה של 50מ' צלילת דולפין 2. אני בעד, ובטוח שגם דניס פנקרטוב 1 --- 1 מעט מאוד אנשים שאני מכיר יכולים לצלול 50מ' רצוף 2 באולימפיאדות הראשונות אכן היו מקצי צלילה, כמו גם מקצי שחיית מכשולים (בנהרות) |
|
||||
|
||||
למה שנאבד את סגנון החתירה? הוא יישאר כסגנון בפני עצמו. ואם הוא ייעלם מהתחרויות בסגנון חופשי, מה בכך? גם גלילת-בטן נעלמה. מעט מאוד אנשים שאני מכיר מסוגלים לשחות 100 מטר בפחות מ-50 שניות; תחרויות בצמרת העולמית לא נועדו לציבור הרחב, או אף לשחיינים ממוצעים ומעלה. בתחרויות מקומיות בסגנון חופשי, יוכל כל מי שירצה להמשיך ולשחות חתירה. לא חשוב לי להוסיף סגנון דולפין, אבל כן מציק לי שבסגנון "חופשי" יש מגבלות. אני מקבל את דעתך ומניח שהמגבלות אינן מיותרות אלא נועדו למנוע תאונות ספורט; במצב זה, אני מוותר על המכתב לפינ"א. |
|
||||
|
||||
א. יווצר נתק בין התחרויות ברמה הבינונית הגבוהה (ילדים, נוער, אזורי, ארצי), שם ישחו רק חתירה (קשה לי להאמין שברמות הללו שחיינים יכולים לצלול מרחקים ארוכים), לבין הרמה העולמית העליונה, שם יצללו בלבד. זה לא טוב לעסקים (אין הזדהות עם השחיינים, וגם מאבדים את הדרמה), זה לא טוב להתפתחות של השחיינים (אתה מתאמן בטכניקה מסויימת שנים, וכשסוף סוף הגעת לרמה העליונה, אתה צריך להתחיל להתאמן בשיטה אחרת לחלוטין), וזה לא טוב לארגון (כי שופטי הסגנון יאבדו את עבודתם). ב. אני לא מבין למה כל כך מציק לך שבסגנון "חופשי" יש מגבלות (מינימליות). זה כמו שיש סגנונות שונים של קרבות: ג'ודו, טייקואנדו, קראטה, אגרוף, האבקות יוונית רומית וכו'. לכל סגנון יש את הטכניקה, החוקים והמגבלות שלו. לעומת זאת יש האבקות חופשית (ואני לא מדבר על הWWF), שבה מותר להשתמש בכל טכניקה, ועדיין יש מגבלות מסוימות, כמו איסור על חניקת היריב, או פגיעה בעיניים. דוגמה אחרת: גם בהתעמלות יש תרגילי חובה, שבהם הטכניקה והמסגרת קשיחות מאוד, ותרגילים "חופשיים", שגם להם יש מגבלות (מינימליות). נלך יותר רחוק - גם בעולם החופשי (free world), יש חוקים ומגבלות מסויימים. |
|
||||
|
||||
א. אני לא בטוח. גם ברמה העולמית לא יוכלו *רק* לצלול, נניח, 400 מטר; ואת הסגנון המעורב שיתפתח יוכלו לשחות (בפרופורציות אחרות) גם המתחילים. ב. זה לא נורא מציק לי, אבל נראה לי שהסיבה שאני מעדיף זאת הוא שמירת האפשרות לחידושים מרעננים. האולימפיאדה שבה ניצח דיק פוסברי - זה היה משהו, לא? אני לא בעד להעיף את כל המגבלות מכל הסגנונות, כפי שאמרתי. חתירה, פרפר, גב וחזה זה נחמד. אבל יש משהו נקי ויפה בלהשאיר פתח למישהו לעבור 100 מ' בבריכה הכי מהר שהוא יכול, לא חשוב איך. |
|
||||
|
||||
אני משער שהשיקולים של בכירי פינ"א אינם "איזה חידושים מרעננים נחמדים בעיני אלון עמית" אלא "איזה חידושים מועילים לענף השחיה" במקרה הטוב (במקרה הריאליסטי יותר, השיקולים הם "איזה חידושים מועילים לבכירי פינ"א"). גם בכדורגל היה משהו נקי ויפה בלהשאיר פתח למישהו להבקיע שער עם כל חלק שהוא בגוף, לא חשוב איך? |
|
||||
|
||||
השיקולים של בכירי פינ"א: נכון, לא טענתי אחרת. כדורגל: מה הקשר? אני מציע ש"סגנון חופשי" בשחייה יהיה סגנון חופשי. אם יש חשש מנזקים רפואיים, או-קיי, אני בעד להטיל מגבלות. לא ראיתי נימוקים אחרים ששכנעו אותי, אך גם אם אין כאלה, זכותך לא לרצות להסיר את המגבלה על צלילה - שאלה של טעם. רוב מקצועות הספורט, והרבה דברים אחרים בעולם, יהפכו לפחות מעניינים אם לא יהיו בהם שום חוקים ומגבלות (ע"ע הפסקה האחרונה בתגובה 168744). אני פשוט לא רואה מדוע זה תקף להוספת סגנון חופשי-על-באמת למקצועות השחייה; הסברתי למה, לדעתי, זה יכול להיות נחמד, זה הכל. |
|
||||
|
||||
האם אם היה מותר לעשות תנועות עם הידיים ולא רק עם הרגליים זה היה מאפשר ליותר שחיינים לצלול את המרחק? והאם זה היה משפר את התוצאה הסופית? |
|
||||
|
||||
מעניין שאתה שואל. במקרה אתמול עשיתי ניסוי קטן (על עצמי) וניסיתי לצלול 25מ' בעזרת הרגליים בלבד, בסגנון דולפין. להפתעתי עברתי את המרחק הרבה יותר קל (מבחינת הצורך לנשום) מאשר בד"כ (בשחיית חזה מלאה - ידיים+רגליים). זה אמנם תחושה סובייקטיבית לחלוטין, אבל כנראה ששחיית דולפין היא אכן יעילה יותר מבחינה אנרגטית. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |