בתשובה להאייל האלמוני, 06/09/04 14:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה עדיין לא אותו דבר (ההתקפה עדיין הופנתה נגד האיכר המלשין - הילדים נפגעו תוך כדי כך, אבל לא היו המטרה עצמה) אבל בסדר, אני מוכן לקבל את זה שיצר הנקמה של האדם מכוער ומטופש עוד יותר משחשבתי. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ישנו, כנראה, שלב בו אתה מחפש את הכאב המכסימלי שתוכל לגרום לארכי-אויב שלך, וכל השאר (כלומר חפים מפשע, ילדים, אנשים מבני עמך ואפילו אתה עצמך) פשוט מאבד כל משמעות. אצל טרוריסטים מצטרפת לזה הידיעה שככל שהפשע אכזרי יותר כך הוא יזכה ליותר תהודה, ותהודה היא מטרה חשובה בשבילם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(שזכור לי מאוד במעומעם שהיתה קשורה לתנועת ''הבריחה'', אבל אני לא רוצה להלעיז סתם) להרעיל את מאגרי המים של ערים גרמניות לאחר תום מלחמת העולם השניה. התכנית עצמה סוכלה, או נכשלה, אך בכל מקרה לא יצאה לפועל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לבי קשה כאבן אני שונא אותם מעומק הלב פרוסים חיללו את ביתי, צחוקם השיכור מעמם את שכלי. ובשתי ידי אלה, אני רוצה לחנוק כל אחד מהם! אלכסי סורקוב, עיתון הצבא "הכוכב האדום", אוגוסט 1942. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחנוק את מחללי ביתו, או ילדים ששייכים לעם שלהם? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |