|
אם אשאר ברמה המציאותית הפשוטה, נראה לי שהערבים (הפלשתינאים מתפקדים כאן כשליחי האומה הערבית), אינם מוכנים לקבל את קיומנו כאן כישות עצמאית בכל מדינת ישראל. הם לא מוכנים שהיהודים יהיו ריבוניים בתוך השטח, שלדעתם שייך למרחב הערבי מוסלמי. לא נראה לי שיש כאן בעיה פרטנית שלנו עם הפלשתינים. כי הקונפליקט התחיל הרבה לפני שהם ידעו שהם כאלה. כמו כן, לפני מלחמת ששת הימים אף אחד לא העלה בדעתו להקים ביש''ע מדינה פלשתינית.
המערביות והחילוניות של מדינת ישראל מעצימה את הבעיתיות הזאת, משום שעם הזמן, הקונפליקט העמוק בין העולם המוסלמי והעולם המערבי צף לפני השטח. אנחנו כמדינה מערבית חילונית, נחשבים בעיני המוסלמים כטריז מערבי שנתקע להם כאן, באמצע המרחב, בתואנות שווא של קשר היסטורי דתי לארץ, כשבאמת המטרה היא השתלטות מערבית על המרחב המוסלמי. אמנם בדרכי שלום, כפי שהתרבות המערבית יודעת. הרי על ידי פיתוייה הרבים, התרבות המערבית משתלטת על תרבויות אחרות, גם ללא מלחמה. ההתנגדות שבה התקבלו דבריו של פרס בזמנו על ''מזרח תיכון חדש'', אצל הערבים, מראה את זה. הם חוששים שאם יהיה שלום עם ישראל, זה יערער את כל צורת השלטון, והמדיניות הכלכלית, חברתית, תרבותית שלהם.
|
|