בתשובה לערן בילינסקי, 29/05/01 10:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה צודק במאה אחוז - אין שום סיכוי, לדעתי, שאמבולנס פלשתינאי יוביל פצועים ישראלים אל מותם, בדיוק מהסיבה שהצגת - נזק תעמולתי. אבל הטענה שלי, היא שאותו שיקול - תעמולה - הוא זה שמלכתחילה הביא להצעה המגוחכת הזו. אחזור ואומר: לא היה שום ממש ושום כוונת אמת בהצעה הפלשתינאית. הרי ברור שגם אם באמת היו מוכנים להעמיד לרשותנו את האמבולנסים שלהם - אזי ממשלת ישראל לא הייתה יכולה להסכים זאת כי אז *לה* היה נגרם אותו נזק תעמולתי (ולרשות תועלת תעמולתית). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
טוב ויפה, אם כך ענה לי על השאלה הבאה. לו הייתה תגובת ממשלת ישראל "כן", האם סירוב של הפלשתינים כעת (כיוון שהסכמנו שנינו לפחות שאין סכנה לפצועים מלינץ') לא היה מעמיד אותם שוב מול אווילות תעמולתית? במקומות אחרים היו קוראים לזה "גול עצמי". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי. אבל אם לא היו מסרבים? אזי אנחנו היינו עומדים מול "גול עצמי" שכזה. המשחק הזה הוא אינסופי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני שב וטוען – חשבתי שהמטרה היא להציל חיים, לא? אך לעניין אחר שמטריד אותי יותר, ואני מצטער שזו הולכת להיות מתקפה אישית עליך, אבל נראה שכאשר מישהו מציג בפניך טיעון שאין לך תשובה מולו – ע"ע אסף עמית כאן למטה, אתה נגרר למחוזות ההשמצה – "דמגוגיה זולה", "לא אפרט לאחת את שגיאותיך" וכו'. אם ברצוננו לנהל דיון ענייני שמטרתו אינה אוסף השמצות אלא ניתוח עיניני של העולם, תוך מודעות הצדדים לערכים השונים שכל אחד מביא עימו, אזי טיעוני אד-הומינם ("לא אפרט את שגיאותיך" – אנא פרט, אני לא הבחנתי בהן) וטיעונים שלא מן העניין ("דמגוגיה זולה" – פסילה לא עניינית של טיעוניו של האחר, כיצד בכלל ניתן להתגונן כנגד טיעון שכזה?) אין מקומם בדיון שכזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אענה לפסקה השניה שלך - חוששני שנתהווה מעין זרם מסויים ב''אייל'' של אנשים אשר נוטים להיכנס אל תוך ויכוחים קטנוניים, כשבידיהם מידע מועט ביותר, אם בכלל, בנושא הויכוח. אותם אנשים נהנים מאוד לשוב ולחזור על טיעוניהם (הלא רבים במיוחד) לאורך תגובות רבות. אני, בתור אדם שזמנו יקר לו, לא יכול לשבת אל מול המחשב שלי ולבזבז את זמני בחזרה על דברים שכבר נאמרו ע''י אחרים או על ידי. אני יכול לתאר במוחי שני מקרים ספציפיים בהם חרתה לך תשובתי - בויכוחנו באשר לסוגיית הנישואין ובתגובתי מטה. ובכן, בויכוח שערכנו, צר לי לומר לך, נטית לחזור על כל טיעוניך השונים מבלי להתייחס לדברי, ועל כן עייפתי מלהציג את אותה עמדה שוב ושוב. בתגובתי כאן מטה לאסף עמית, לא התיימרתי לתקן את שגיאותיו הרבות (אין לי רצון או זמן) ואכן התכוונתי לכך שטיעוניו הם דמגוגיה זולה. להיפך, יכולתי לענות לו על כל אחד ואחד מהמשפטים שלו, אך זה היה גורר אותי לויכוח שאיני מעוניין בו. אמרתי את דעתי וסגרתי את העניין. ערן - אל לך לטעות בין תגובתי (ואכן, התגובה לאסף היא משמיצה - אני חושב שבניגוד לדעות מבוססות שהראה בעבר, תגובתו הנ''ל הינה אוסף של שטויות) לבין חוסר תשובה או חוסר יכולת תגובה. באשר למשפט ''דמגוגיה זולה'' - הבטחתי לעצמי לעולם לא להשתמש במשפט הזה, בדיוק מהסיבה אותה הזכרת - אי אפשר להתגונן מפניו. אולם, דבריו של אסף היו כה מופרכים וכה לא ענייניים, שלא יכולתי למנוע זאת מעצמי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |