בתשובה לדובי קננגיסר, 28/05/01 16:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שכשרוצים להסביר נושאי מדע מורכבים לציבור, כותב המאמר עצמו צריך להיות מדען שמתמצא היטב בנושא. עדיף שהציבור לא יבין את הדברים, מאשר שתתפרסמנה שטויות. מדרך הטבע לא לכל אחד ישנו הידע להבין כל דבר, ואין שום צורך לעקוף בכל מחיר את המגבלה הזאת. אבל ישנן תופעות בעיתונות שאינן קשורות במגבלות כאלה אלא הן פשוט רשלנות, ולפעמים גם אי יכולת להודות בכך כפי שאראה בהמשך. הדוגמה שפתחה את הדיון הזה הוא עניין העמסת ססנה 152 במאות קילוגרם של חומרי נפץ, היא דוגמה לרשלנות. לא צריך כאן יכולת הבנה עמוקה. צריך פשוט לתת את החומר למישהו שמכיר את המטוס הזה לפני פרסום הדברים. (אגב, יש לי סיפור משעשע, שקשור בהעמסות חורגות של המטוס הזה, והסיפור הזה גם מראה פחות או יותר מה כן ניתן להעמיס עליו.) לפני שנים רבות התפרסמה ב "הארץ" כתבה שמתארת המצאה מסוימת בתחום האנרגיה שנודעה אז בשם "המצאת מרידור". כשקראתי את הדברים הבחנתי שמה שתואר הוא מה שקרוי פרפטום מובילה מסוג שני – מכונת חום שאינה אפשרית לפי החוק השני של התרמודינמיקה. שלחתי מכתב למערכת שבו הסברתי את העניין וסיימתי את מכתבי במילים: "כתב מדעי, ככל כתב אחר צריך לבדוק את החומר שהוא מפרסם." מכתבי, בצורה נדירה, פורסם (אולי משום שלא עסק בפוליטיקה) ואפילו הייתה תשובה של הכתב. אבל המשפט האחרון הנ"ל, שהיה בעצם נושא המכתב, הושמט, ולחילופי הדברים ניתנה צורה כאילו אין כאן ביקורת על הכתב, אלא איזו שאלה שהתלמיד שואל את רבו, כשהתשובה מהווה "מריחה" שאינה מכילה שום דברי חרטה ושום הודאה בטעות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כשנותנים למדען להסביר נושאי מדע לציבור הרחב, בדרך כלל (חוץ מבמקרים מסויימים של פופוליסטים מופלאים) התוצאה היא שהם כותבים כמו מדענים. אפשר אולי לטעון שעדיף שאנשים לא ידעו, אבל ההרגשה שלי היא שניתן להגיע לעמק השווה. המדענים צריכים להתפשר על רמות מסוימות של פשטנות (אני עסקתי בעיקר בחקר חומרים. המדענים נטו לדרוש שכל מונח כימי יופיע במלואו, דבר שהוא גם חסר משמעות מבחינת הקוראים וגם הורס את הכתבה - צריך ללמוד לכתוב ''מסביב'', תוך שימוש בדימויים), אבל כעקרון נראה לי שכדאי לכולם שלאנשים יהיה ידע מסוים על מה שהולך אצלכם במגדל השן. ואגב, לא עבדתי במערכת עיתון מקומית, ולכן אין לי מושג מה הנהלים שלהם לגבי יעוץ מדעי לכתבות. יש לי הרגשה שהם לא קפדניים במיוחד, עקב אילוצים אחרים, כגון דד-ליין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת "אצלכם" במגדל השן, כלומר כללת אותי בין המדענים. זה לא מדויק. הדרגה הגבוהה ביותר שאליה הגעתי באוניברסיטה הייתה דרגת אסיסטנט, כאשר עשיתי תואר שני, וגם זה היה לפני המון שנים. וברפא"ל ביטלו לאחרונה את דרוג "עובדי המחקר", כך שאני היום סתם מהנדס (ואשתי, כמובן, אשת מהנדס) ואפילו איני יכול להתגאות בתואר "עובד מחקר". בסיפור שלי על הכתבה ב"הארץ" ספרתי גם על קיצוץ החלק החשוב במכתבי, וגם על התגובה הבלתי עניינית. כאן לא מדובר בטעויות או ברשלנות, אלא בדברים אחרים שאליהם לא התייחסת. מכל מקום אני "מת" לספר את הסיפור על הססנה, ומחכה כל הזמן לאיזה עידוד לפצוח בו. מאחר שהעידוד הזה לא בא, אקח יזמה ואספרו ללא עידוד. ובכן, בערך לפני כשבע שנים, באותה תקופה שבה עשיתי רשיון טיס (עכשיו אני מתחיל לחוש כמו הברמן ב "אירמה לה דוס"), עשה גם בחור אחר (שהיום הוא מדריך טיסה) רשיון כזה. הבוחן שלו בבחינת הנווט היה מישהו ממינהל התעופה שהוא גם איש גדול מאד, משהו בין 90 ל 100 קילו, וגם ידוע כבוחן לא נוח במיוחד, בלשון המעטה. (אותי הוא הכשיל במבחן בע"פ ברדיו. אבל בצדק. צריך לדבר אנגלית במידה מסוימת של רהיטות, ולי זה קצת קשה. זה שמישהו אחר העביר אותי בפעם השנייה זה מה שלא היה בסדר.) מכל מקום הבחור היה צריך להכין טיסת ניווט, וכשיוצאים לטיסת ניווט שהיא בדרך כלל טיסה של כמה שעות, ממלאים את מכלי הדלק במלואם. ולפני היציאה לטיסה צריך לעשות כל מיני בדיקות וגם מה שנקרא בדיקת איזון ומשקל. ואז מתברר לבחור שמשקלו החורג של הנוסע החשוב שלו גורם לכך שעוברים על מגבלת המשקל של המטוס, ולא עוזר שהוא עצמו די ציפלון. (כאן ההקשר לעניינו. מדובר גם כאן. בססנה 152. אולי 90 קילוגרם של חומר נפץ. אבל מאות ?) מה לעשות ? צריך לנקז דלק מהמטוס, אבל זאת פעולה לא מקובלת. בדרך כלל יודעים למלא דלק, והוא מתכלה בטיסה, אבל אין נהלים וכלים להוצאת דלק מהמטוס. הקיצור הבחור מתרוצץ לחפש ג'ריקן וצינור גומי. אחר כך טובל את צינור הגומי במיכל (שמצוי בכל כנף), ושואב בעזרת פיו את הדלק כפעולה התחלתית עד שחוק הכלים השלובים יכנס לפעולה. אבל כיון שהבחור אולי היה מוכן היטב למבחן טייס אבל לא מיומן כל כך בפעולות כאלה, הוא הצליח גם לשתות קצת דלק וגם לשפוך כמות לא קטנה על בגדיו. וזו הייתה הכנה לא רעה לדברים "המלוכלכים" שהבוחן עשה לו באוויר. אבל כמו שאמר הברמן ב "אירמה לדוס": But this is another story.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |