|
מעולם כמובן לא היה גנדי פלסתיני, ואני הגזמתי מעט בתאור ההתנקשויות של ישראל. כוונתי לא היתה שישראל נוהגת להתנקש במדריכי צופים פלסתינים (ממילא השימוש רחב ההיקף בהתנקשויות הוא חדש יחסית), אלא יותר לגבי המגמה של ישראל, אשר דומה במקצת למדיניותה של ארה"ב בנושאים דומים. מאז ומעולם העדיפה ישראל להתעסק עם ברוני מלחמה זוטרים אשר שודרגו מיעדי מודיעין לספק מנהיגים ספק משת"פים שאפשר לעשות איתם עסקים. ישראל העדיפה תמיד לדכא באיבה כל מנהיגות מקומית, ואין זה מפליא שבחרה להביא את ערפאת וכנופיתו מטוניס על מנת לנהל את השטחים הכבושים. זה נובע כמובן מכך ש(לדעתי) ישראל איננה מעוניינת בסיום הכיבוש. היא מעדיפה לעשות עסקים עם כנופיות שישמשו ככוח משטרה מקומי ולהכניס ולזרוק לכלא סופרים "מסיתים" או "אנשי אופוזיציה" (אישית אינני רואה כל פחיתות כבוד עבור פלסתיני להיות באופוזיציה למשטרו של ערפאת). ציטוט אחד מרבים בניתן למצוא באתר "בצלם" למשל:
"אף פעם לא הייתי חבר בחזית העממית... אני איש ציבור, מורה, ראש מועצת המורים במגזר הפרטי של המורים באזור הגדה. אני חבר בוועדה בכירה, במרכז נגד האלימות הפלשתינית בין שני העמים, ואני תומך בהבנה ודו-שיח בין הצדדים. אני גם חבר במועדון ההשכלה בחברון, בו מרצים הרצאות על שלום בין העמים. הייתי חבר ביותר מארגון אחד נגד אלימות וזכויות האדם. בתקופת הבחירות למועצה הפלשתינית הייתי פעיל, היתה לי דיעה פוליטית משלי איך לשמור על דמוקרטיה... רציתי לשנות את חוק הבחירות. רציתי לתת שוויון לנשים. שוויון על-ידי שיריון, ולתקן את העיוותים שנובעים מהעובדה ששיטת הבחירות שנקבעה היא שיטה אזורית... הייתי מרצה בכפרים רבים בנושאים הללו ... לא עשיתי שום פעילות בלתי חוקית. פעלתי בפוליטיקה בלבד. על-פי ההסכם, הפעילות הפוליטית מותרת. לפי דעתי נעצרתי בגלל פעילות פוליטית ולא פעילות אחרת. "
הדובר הוא בדראן ג'אבר, בן חמישים (כיום כבר מבוגר בכמה שנים, אם עדיין הינו בחיים), אשר נעצר ב 96' מייד לאחר הבחירות לרשות הפלסתינית, וישב במצטבר לפחות שנה במעצר מנהלי (הדו"ח כבר מלפני כמה שנים, כך שיכול להיות שהתקופה ארוכה בהרבה). הסיבה על פי צה"ל: "היותו פעיל החזית העממית בעירו ובאזור חברון אשר פעילותו מסכנת את בטחון האזור".
עד לפני כמה שנים הייתי מאמין לצה"ל, אולם כיום אין לי כמעט ספק שמדובר בשקר. ישראל עצרה ועוצרת אנשים על סמך דעותיהם הפוליטיות, והיא מעדיפה בהרבה להתעסק עם בריונים מקומיים שמנסים להוציא פיגועים או לירות על חיילי צה"ל בקלצ'ניקובים ועם כוחות השיטור של המשת"פים שלה מאשר עם פעילים פוליטיים שדוגלים במאבק לא אלים אולם לא יוותרו עד שההתנחלות האחרונה תפורק מעל אדמתם. הראשונים מסכנים אומנם ישראלים פה ושם, אבל אינם מסכנים כלל את משטר הכיבוש. האחרונים הם המסוכנים באמת. אני אישית מכיר בשטחים הכבושים אנשים אשר דוגלים בפעילות לא אלימה במשותף עם ישראלים שוחרי שלום, והיחס של כוחות הביטחון אליהם הוא כאל אוייבים מסוכנים. ישראל תתאמץ לא פעם לעצור אותם ואת פעילותם הרבה יותר משתתאמץ לפגוע בבריון נבער עם קלצ'ניקוב שמסתובב בעזה.
זו גם הסיבה למאבקים של צה"ל כנגד קשרים בין ישראלים לפלסתינים, כנגד עיתונאים זרים או חברים בארגונים כמו ה ISM אשר מנסים לא פעם להדביק להם תווית של "סכנה ביטחונית" (החידוש האחרון - הם יכולים להוות סכנה כזו אפילו ללא ידיעתם או מודעותם, בשל האפשרות שארגוני הטרור ינצלו אותם). לא שאין זה נכון, כמעט כל דבר יכול להוות סכנה ביטחונית. אולם לא הסכנה הביטחונית לישראלי זה או אחר מטרידה את מנוחת הממשל הישראלי, אלא הסכנה למשטר הכיבוש.
|
|