בתשובה לניצה, 27/08/04 1:37
איזכור 244599
האייל האלמוני • בתשובה לניצה יום ה', 2/9/2004, 18:53
סטיה קטנה הצידה: נזכרתי בדיון למעלה על הקנאות, ועל הקנאים התנ"כיים שהזכרת: פנחס ואליהו.

שניהם היו יהודים שהרגו יהודים.

ובעצם, אין בזה הפתעה גדולה מפני שייתכן שרצח של אויבי ישראל נחשב בתנ"ך למשהו מובן מאליו, שכרוכה בו גבורה אבל לא בהכרח קנאות.

האם את מסכימה שמעשה קנאי כרוך בהרג של יהודים בידי יהודים?
איזכור 244889
ניצה • בתשובה להאייל האלמוני יום א', 5/9/2004, 0:53
לא.
הקנאות אינה מתייחסת ללאומיותו של הנהרג, והיא לא חייבת להיות קשורה להרג דווקא. בתנ"ך מוזכרת המילה קנאה גם בהקשרים אחרים, למשל: אחרי שהנער סיפר למשה על אלדד ומידד שמתנבאים במחנה, אומר יהושע: אדוני משה כלאם! עונה לו משה: המקנא אתה לי? ומי יתן כל עם ה' נביאים. המשמעות של קנאה היא אכפתיות גדולה ורצון לשמור על משהו בלי פשרה או ויתור.

אם אני זוכרת נכון, הטריגר לדיון הזה היה דווקא ברוך גולדשטיין שלא הרג יהודים.
איזכור 245247
האייל האלמוני • בתשובה לניצה יום ב', 6/9/2004, 12:55
כתבת: "המשמעות של קנאה היא אכפתיות גדולה ורצון לשמור על משהו בלי פשרה או ויתור."

אם כך, מה מבדיל את הקנאות של פנחס ושל אליהו מהקנאה של בעל לאשתו, או של כילי לממונו?
איזכור 245395
ניצה • בתשובה להאייל האלמוני יום ב', 6/9/2004, 23:29
מה שמבדיל ביניהם הוא המושא של הקנאה.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות