![](/img/cornr_br.png) |
להלן נקודות אחדות באשר לנישואים ואהבה בארה"ב (ובארצות המאמצות את הדגם האמריקני) במאה ה-20:
* המגמה הכללית של התהליך: היות שהנישואים אינם ממלאים בחיי הזוג הנשוי תפקידים כלכליים, משפטיים וכו' באותה מידה כמו בעבר, המטרה העקרית שבהם נהייתה השגת אושר -הנישואים קמים ונופלים על מידת האושר שהם מסבים לבני הזוג.
* ב-1941 ניבא סוציולוג אמריקני בשם פיטר סורוקין שבתוך זמן לא רב לא יהיה הבדל גדול בין נישואים עם גושפנקה חברתית וסתם יחסי מין ושהבית יהפוך בסך הכול למקום חנייה לילי לקיום יחסי מין. לא זו בלבד שהנבואה הזו לא מיהרה להגשים את עצמה אלא שבשנות החמישים הזוגיות המקובלת ממש מיזגה את האישויות של הגבר והאישה (הם חיו בפרבר האמריקני צמוד צמוד וגידלו שני ילדים וכלב לפי ספר ההדרכה של ד"ר ספוק. הבעל יצא לעבוד והאישה נשארה בבית עם שואב האבק).
* ב-1963 התפרסם ספרה של בטי פרידן The Feminine Mystique שהיה התקפה על המיתוס שמשמר את צורת החיים של הנשים בפרבר האמריקני. סיסמת הקרב שהוליד הספר: אי אפשר עוד להתעלם מהקול שקורא בתוכן של הנשים: אני רוצה משהו שהוא יותר מבעלי, ילדיי והבית'. התנועה שהקימה פרידן NOW הצליחה להשיג יעדים פמניסטיים רבים.
* פמיניסטית קיצונית בשם טי גרייס אטקינסון כתבה את אחת ההתקפות הפרועות ביותר על אהבה ונישואים: "האהבה היא מחלה פסיכופתולוגית אאופורית של פנטזיה שבה הקורבן הופך את משעבדו לגואלו. 'האהבה' היא התגובה הטבעית של האישה לאונס... נישואים פירושם אונס ושיעבוד מתמיד. צריך להשמיד את האהבה."
* המהפכה המינית של שנות ה-60, המתירנות, חילופי הזוגות והאורגיות וכו', היתה ביטוי לא רק לרצון להתנסות בסוגים שונים של אירוטיקה כי אם גם נסיון להשתחרר מהדרישה המסורתית לאהוב את בן הזוג המיני. (לפני כשנתיים הוקרן בארץ סרט של הבמאי אנג לי שמטפל בדיוק בעניין הזה, כרגע איני זוכר את שמו.)
* בשנות השבעים והשמונים החלה מגמה של ירידה במספר האנשים הנשואים בארה"ב - אכן חל כירסום מסוים בקונסטרוקט החברתי הקרוי 'אהבה'. יש תלי תלים של הסברים לתהליך הזה, אחד מהם טוען שהיות שיותר ממחצית הנשים הנשואות עובדות הרי יש להן הרבה פחות צורך לשכנע את עצמן שהן אוהבות את הבעלים שלהן, ויותר יכולת להודות בפני עצמן שאינן אוהבות עוד את הבעל ולעזבו.
* מחקרים פסיכולוגיים מראים שפרק האהבה הרומנטית בנישואים המודרניים אורך כ-3 שנים בממוצע. ברומנטיקה מכרסמת כמובן חדגוניות חיי היומיום, אולם יש הסבר מעניין נוסף: מצב האהבה הרומנטית הוא מצב של ריגוש מתמיד דחוס ומלחיץ ולכן אי אפשר להתמיד בו לאורך זמן. לאהבה מוצלחת בת ימינו קוראים החוקרים companionate love (אהבה של רעות).
* למרות כל האמור לעיל, גם בתחילת המאה ה-21 האהבה לא נעלמה, והנישואים, גם אם חלו בהם שינויים מסוימים, הם עדיין הקשר העיקרי בין גברים ונשים גם בארה"ב (רוב הגרושים נישאים בשנייה).
|
![](/img/cornr_bl.png) |