|
||||
|
||||
דוקא בשהותי האחרונה בשדה התעופה (1) נהנתי מאד לראות את המעשנים כלואים באקווריומים שלהם. לא היה אף אחד (שאני ראיתי) שעישן מחוץ לאקווריום. ובנוסף,בשבועות האחרונים (2) אני ניתקלת שוב ושוב באנשים שפוגשים אותי (נניח בתחנת אוטובוס, או מקום אחר בחלל הפתוח שלא היתי מבקשת לכבות סיגריה אלא פשוט מתרחקת קצת) ובלי שאני אגיד כלום מכבים את הסיגריה בשביל שאני לא אצטרך להטריח את עצמי לזוז. מה שאומר שיש תקווה... (1) סוף שבוע באיסטנבול. היה מדהים. כבר שנים שאני רוצה לראות את עבודות הפסיפס באיה סופיה. (2) זאת אומרת, מאז שהפכתי מ"סתם שמנה" ל"בפירוש בהריון" |
|
||||
|
||||
באזור השערים והדיוטי-פרי, זה נכון. יש חדרי עישון נפרדים ואנשים מקפידים להשאר בתוכם, רוב הזמן. אבל באולם קבלת הפנים אין אקווריומים, ואנשים מעשנים חופשי למרות שאסור. כן, יש תקווה. כל מה שצריך לעשות זה להראות כאילו אני בהריון... מצד שני, זה בטח אומר שאני אצטרך להתגלח... |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |