|
באמת, איך אפשר להתנגד לכיבוש, מה רע בכיבוש, מה הא עשה לכם? זה הרי מאחד את העם, זה מחייה את הציונות.
התפיסה המוזרה הזו שפטריוטיות, לויאליות למדינה, עדיין שרירה וקיימת מסתבר. אני הייתי בטוח ששאלת ה"איפה שירתת שאתה מדבר?" נעלמה אי שם בשנות ה-90 הפוסט ציוניות, אבל לא, היא חיה ובועטת. עכשיו, בעידן לאומני-קיטשי-נוסטלגי-בריוני של ישראל, הדה לגיטימציה של השמאל עולה כפורח. שוב נתפס השמאל כמעין גיס חמישי, שוב הוא נתפס כעוכר ישראל שלא מאמין בסיסמת ה"אתה בחרתנו". כמה עצוב שדברים לא משתנים.
הגיע הזמן שאנשים, ואני מתכוון בעיקר לבני הדור שלי, ילידי אמצע שנות השבעים, יבינו שהעם הזה, עמישראל, אינו "אור לגויים", מעולם לא היה כזה, שגם העם הזה והארץ הזו נגועה בשחיתות, בפשע, בבריונות, שהדברים האלו לא נמצאים בשוליים של ישראל אלא בלב ליבה, שההתנהלות הצהלי"ת הישראלית גרמה להתבהמות התרבות הישראלית, לזילות חיי אדם, ובעיקר לגסות ועיוורון. צר לי שזה אולי נשמע מתריס וחריף אבל ככה אני חושב ומרגיש.
בשנת 1965, במוסף השבת של ידיעות אחרונות, כתב עמוס קינן, בתגובה לנאום של בגין בו הבטיח האחרון לערוך חשבון עם מה שהוא מכנה 'בליגה האנטי-לאומית' כך:
"כאשר העם מחולק לישרי דרך ולבוגדים, אין ליכוד לאומי. כאשר מישהו מכריז שיש לנו בארץ 'ליגה אנטי-לאומית', נגמרה הליגה הלאומית. ומי שמעז להוציא חלק מ'העם הזה' אל מחוץ למחנה- עליו ועל ראשו האחריות לפירוד שהוא זורע".
|
|