 |
|
 |
||
|
||||
 |
הויכוח על הנושא לא ממש חדש, אם כי האזהרה של ה-FDA כן חדשה. מעניין לקרוא את התגובות לפוסטים שלכן: הן חושפות טפח מסערת הרגשות והפוליטיקה המעורבת בנושא הזה. החל מ"זה עזר לבן שלי, אז איך יכול להיות שיש מידע סותר?", דרך "חברות התרופות הן שקרניות, אסור להאמין לאף מילה שלהן" (ומנגד: "ללא הכסף של חברות התרופות התרופות לא היו מפותחות בכלל, כך שאין מה להתלונן על כך שהם אלו שממנים את המחקרים") וכלה ב"הכל בולשיט אחד גדול. תלכו לנטרופת/הומופת/מרפא אלטרנטיבי מהזן החביב עלי". בולטות בחסרונן תגובות ביניים, בהן יש הכרה בתועלת שיש בתרופות מסויימות בחולים מסויימים, בד בבד עם התייחסות ביקורתית לעובדה שכנראה לא כל המידע פורסם בצורה גלוייה. וקצת אסוסיאציה חופשית: משום מה התגובות הללו הזכירו לי קטע מאתר שעוסק ב"רפואה משלימה 1" שתוקף את הרפואה המערבית בטיעון הרגשי: "The problem with all those studies is that all studies are based on statistics, averaging from a large group of people.
Most medical and nutritional science is based on statistics. BUT, You are not a statistic! You are one and only, unique, unrepeatable!" --- 1 http://curezone.com/diet/default.asp |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לי (ולאחרים) חסרות תגובות ביניים בכלל בשיח הישראלי. אני חושד שזו הסיבה שבגללה אנשים מתמכרים ל"אייל" - כדי לפצות על חסך חברתי. אפילו נסיונות הגמילה של יעקב, שכולנו הבטנו עליהם בהערצה, תקווה והזדהות 1 נידונו מראש לכישלון. 1 טוב, אז קצת הגזמתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשיחה עם פסיכולוגית קלינית, היא אמרה לי שישנן בשוק כמה עשרות תרופות נגד דיכאון; בד"כ הרופאים עובדים קצת בשיטת ניסוי וטעייה. אי אפשר לדעת מראש איזו סוג תרופה תתאים לכל חולה, משום שזה תלוי במצבו הגופני, בסגנון החיים שלו ובאופי הספציפי של הסימפטומים וכו'. לכן נותנים לו תרופה אחת למשך כשישה שבועות (זה בערך הזמן שלוקח להעריך את מידת השפעת התרופה), ואם התוצאה שלילית, מנסים תרופה אחרת. תוצאה שלילית יכולה להיות גם חוסר השפעה, תופעות לוואי, השפעה חזקה מדי וכיוב'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון לא רק לתרופות נוגדות דיכאון, אלא גם לתרופות ליתר לחץ דם, למשל. בכל מקרה שבו יש מעל לאופציה אחת, יש לרופא בחירה, ולא תמיד יש קו ראשון מומלץ וגם לא תמיד יש סיבה להעדיף תרופה אחת על פני אחרת. לפחות במקרים שאני נתקלבתי בהם, הקו הראשון היה (ברוב המקרים) תרופות ממשפחת SSRI (כמו פרוזאק, ציפרמיל ואחרות), בגלל פרופיל תופעות לוואי מועדף (על פני הקבוצות האחרות של נוגדי הדיכאון - טריציקלים, חוסמי MAO וSnRI). גם בתוך הקבוצה ההעדפה היא די אקראית, ונובעת לעתים מהבדלים קטנים בין התרופות (למשל אם החולה מאוד חסר שקט או חרד, יש מקום לשקול תרופה עם מרכיבים יותר מרדימים). אם התגובה לתרופה היתה תלויה במצב גופני, סגנון חיים ובאופי ספציפי של הסימפטומים - חיי הרופאים היו קלים יחסית. בנוגע לרוב התרופות אין סימנים רומזים שיעידו אם החולה צפוי או לא צפוי להגיב לתרופה, או להגיב בתופעות לוואי, וכדומה. ואז באמת הדרך היא לנסות ולראות, להרים ידיים אם התרופה לא עובדת, ולהמשיך לתרופה הבאה. במקרים שבהם לא היתה תגובה לתרופות הסטנדרטיות עוברים לתרופות עם מעט יותר אחוזי יעילות כשהמחיר הוא יותר תופעות לוואי. סוג התגובה לתרופה ישפיע, במידת מה, על הבחירה בנוגע לקו הבא. למשל, אם תרופה אחת ממשפחת SSRI לא עזרה, הסיכוי להיעזר בתרופה אחרת מאותה משפחה נמוך יותר (אם כי עדיין קיים). לעומת זאת אם הפסקת התרופה היתה בגלל הופעת פריחה, אין סיבה להניח שתרופה אחרת מהמשפחה לא תועיל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |