|
||||
|
||||
חס ושלום, [ל]א הייתי מעלה על [ק]צה דעתי ולו בדל של מ[ח]שבה שכזא[ת]. שהרי [ט]בעי וברור [ל]כל בן תרבות ש[פ]ריצות מ[ו]סר שכזו אי[נ]ה מתקבלת על הדעת. הלא כן ? |
|
||||
|
||||
ב[ר]ור שכאיש מ[ו]סר (וכ[ז]ה אני), [ב]ל תעלה על דעתי, [א]פילו [ד]רך פעולה שכזו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |