בתשובה לנעם טל, 19/08/04 16:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שוב אתה מכליל מדי. תנסה לפרט למה אתה מתכוון כשאתה קורא לממשלה לנהל את האוניברסיטאות. מי יחליט מה? אתה חוזר על הטענה לפיה לא הוגן לשנות תנאי העסקתו/מלגתו של איש סגל זוטר לאחר שהחל במחקרו. האם לא קל וחומר כלפי פרופסור מבוגר, שבאמת השקיע את כל זמנו ומרצו בקריירה האקדמית שלו? מה דעתך על האפשרות שאלה שכבר בפרופסורה, או בקביעות, יישארו כפי שהם, אבל תנאי העסקתו של כל מרצה חדש שיתקבל למעמד של מרצה בכיר או פרופסור, יהיו נתונים לשיקול דעתה של שרת החינוך? למה אתה חושב שאת "הפרופסורים" מעניינים רק תנאי העסקתם, ואילו אנשי הסגל הזוטר הם, ורק הם, אלה הדואגים למצבה של מערכת החינוך הגבוה בישראל? למה אתה מתכוון ב"שוויון לפני החוק"? האם אין זה כך? לגבי הכינוי שלי - למה זה כל-כך מפריע? אם תתעקש אני יכול לומר לך את שמי המלא, אם כי לא ממש ברור לי למה זה כל-כך חשוב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
היי חטא שין לגבי שפת ביבים - סליחה לא הבנתי שזאת הכוונה. אני לא מתיימר להציע תוכנית כללית אבל להלן מספר נושאים בהם קיימת או רצוי שתהיה מעורבות של המדינה (על כל מערכותיה, בהם גופים שאינם כפופים לממשלה) 1. גובה שכר הלימוד לסטודנטים. 2. מספר הסטודנטים שילמדו בכל אונ' ומכללה. 3. גובה שכר לבעלי תפקידים ע"פ דירוג: לדוגמא למה שראש מדור מסויים ישתכר יותר מאיש סגל בכיר, ויותר ממנכ"ל משרד ממשלתי. 4. עידוד תחומים בהם המדינה חפצה: למשל: אלקטרואופטיקה, ננוטכנולוגיה, ביוטכנולוגיה, היסטוריה של בית ראשון וכו'. 5. עדיפות בתקצוב לפריפריה, לקידום אוכלוסיות מסוימות וכו' 6. תנאי העסקה אחידים: כשם שכל איש סגל בכיר מקבל שכר בהתאם למעמדו האקדמי, בלי קשר ללתחום המחקר שלו ולמוסד שבו הוא עובד, כך גם בסגל זוטר. 7. תקנות כמו בשרות הציבורי: החל במי יטוס במחלקה ראשונה וכלה בכל כמה שנים יוחלף רכבו של בכיר. הבחנה בין "חופש אקדמי לחופש מביקורת" : 1. פיקוח בנושאי בטיחות, שימוש ותחזוקה של מכשור וחומרים מסוכנים ועוד. 2. חופש מידע: חשיפת כל הפרוטוקולים הנוגעים לקבלה או דחיה של אנשי סגל. 3. שקיפות מלאה: פרסום מספר המלגות גובהן,קריטריונים להענקתן. אכן קל וחומר לגבי פרופ' ותיקים אבל עם שינויים מתבקשים. בסוגיית הפנסיה מה שטוב לפרופ' באונ' העברית צריך להספיק גם לעמיתו באונ' ת"א. הסגל הבכיר דאג אחרי השביתה הגדולה ב-1993 שהזוטרים לא יקבלו דבר. מה שהוביל לשביתת הזוטרים באונ' ב-1997. גם למאבק זה, ולמאבק הסטודנטים להורדת שכ"ל הגיבו ארגוני הסגל הבכיר באדישות. היו בודדים שבאו להזדהות אבל לא יותר מכך. גם בעניין הובלת המאבק למען ההשכלה הגבוהה רוב הפרופ' אדישים ורק מקטרים. איש לא הפגין או עשה מעשה. אפילו לא שביתה סמלית של יום או שעה. מה המסקנה? שוויון: אונ' ת"א פיטרה נשים בהריון או נמנעה מהמשך העסקתן כדי שלא תצטרך לשלם למחליף כשהן ילדו. המקרה של הדוקטורנטית אלה שגב הגיע לביהמ"ש ופסק הדין חייב את האונ' לפצותה ואת כל שאר הנפגעות. לגבי הכינוי, אני חוזר בי, זאת זכותך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |