|
||||
|
||||
I don't follow. The salaries of state employees are paid from the same pool of money as the fellowship of doctoral students. The employee works (=produces knowledge/items) in her office, Noam works in his lab, I work in the library. Our financial existence is funded by the state (in my case, the state of California). Why does it follow that Noam's, and mine, are less worthy to you than the secretary's?
Or let's look at it this way: the university has a certain amount of money. It pays some of it to professors, as salaries, and some of it to doctoral students, as fellowships. We're newer in the system, but both they and us work in labs and libraries, do research, produce knowledge and, in general, add to the university's usefulness as an instrument for progress (perhaps Noam more than me). Is the professors' existance worth more than ours? |
|
||||
|
||||
שאלת מדוע שכרו של מזכיר בשירות המדינה בעל ערך יותר מזה של עובד מעבדה או חוקרת – התשובה הפשוטה היא שהוא לא. עובד מדינה שייך בדיוק לאותה קטגוריה. אולי אנסח זאת בצורה בהירה יותר: ברור כי חנווני, עצמאי, שרברב או בעל מפעל לייצור נירוסטה החי על עמלו ומשלם על צרכיו חשוב ובעל ערך הרבה יותר מאנשי האקדמיה או פקידי הממשלה החיים על חשבונו. החנווני הכרחי, האקדמאי אופציונלי. |
|
||||
|
||||
This may be clear to you. It is not clear to me, and perhaps to other readers too. True, in prehistoric societies , getting food was more important, in the very short run, than learning of better weapon-building techniques; those facilitated getting more, and more varied, food for the long run. I doubt that the hunters felt that the tool-builder was living at their expense. I find this comment reductionist and simplistic for a 21-century setting. At this point, with social complexity as it is, I feel it rather ridiculous to claim that academics are optional.
I have a feeling that what we're really arguing about (if we're, indeed, arguing and not having a Friday night whining session) is for an against an extreme form of capitalism, where the state is under no obligation to supply citizens with any services that better their lives in the long run. Not only is this unrealistic, it is dangerous, and reflects an extremely harmful set of priorities. Particularly since the current allocation of resources - seemingly leaning more toward the "short-term survival", security, and disregarding long term investments in science, knowledge and culture, will, I believe, prove detrimental to Israeli society. Once we're done "defending' ourselves, we may find we don't have much to defend. |
|
||||
|
||||
אין ספק, העניין בהחלט נפלא מבינתך, משום שאני גורס חיטים ואתה מייד משיב לי בשזיפים: אני: יש שני צדדים: זה שחי על עמלו, וזה שחי על חשבונו של מי שחי על עמלו. אתה: השכלה זה דבר חשוב מאוד! אפילו יותר מאוכל! הפסקה השנייה שלך כוללת כמה טענות לא מבוססות: א. שליברליזם שווה ערך לקוצר ראייה. ב. שליברליזם הוא לא ריאליסטי ומסוכן. ג. שליברליזם חותר ל"הישרדות לטווח קצר" ובטחון על פני "השקעה לטווח ארוך." ד. בלי מימון בכפייה ניוותר "בלי הרבה להגן" ראיה מציאותית מראה תמונה הפוכה. דווקא הנסיון להתבסס על גזל וכפיה מעיד על קוצר ראייה וחשיבה לטווח קצר וטומן בחובו סכנות גדולות, משום שהוא גורם לאקדמיה להיות תלויה בשלטון, מנותקת מהתרחשויות חברתיות ודינמיקה חברתית, מנוהלת באופן כושל תוך שרידת המותאמים שאינם מתאימים, וכן הלאה. =========== הערה בצד: רמת הדיון תעלה פלאים אם תמנע מלייחס "יבבנות" ולהשתמש בארגומנטציה דמגוגית בתגובה על טענות ענייניות. אינני מתייחס למניעיך הגלויים או הנסתרים כאיש אקדמיה (למרות שבגישה דמגוגית זה היה קל עד להביך). אשמח אם תנהג כך גם אתה. |
|
||||
|
||||
Well, I think at this point we have nothing left but to agree to disagree.
By the way: I'm a woman; I'm always entertained by the default assumption made by several folks in the Ayal, when I'm compelled to write in a non-gendered language, that I'm a man (Ayelet and Bareket, you are probably getting a kick out of this). There was actually one fellow who adressed me as a man, twice, despite the fact that I was writing in Hebrew and using female forms in first person. I'm not saying it to needle you personally, just making an observation. |
|
||||
|
||||
גם אני נבעטתיהוך... |
|
||||
|
||||
יאמר לזכות אורי שהוא לא סקסיסט והוא לא היה צריך להבין שהוא מדבר עם אישה כדי להגיד ש"העניין בהחלט נפלא מבינתך". הוא גס רוח באופן כללי1. ללא קשר לדת, גזע או מין. _________ 1 בניגוד למה שיהונתן אורן חושב (תגובה 238520) מדובר בבעיה שנובעת מעודף מציאותיזם2 ולא מתמיכה בשוק חופשי. 2 מציאותיזם: היומרה להכיר את המציאות כפי שהיא (באמת באמת!), זרות למושגים כמו עמדה, נקודת מבט או פרשנות והתבלבלות כרונית בין ערכים לעובדות. |
|
||||
|
||||
א. אם גסות רוח היא פונקציה של סבלנות, הרי שאני בהחלט גס רוח. על חטאי אני מודה. טוב שאני חכם, עשיר, חתיך ושרירי, שאחרת לא היו לי חברות בכלל. ב. מציאותיזם: הגדרה נאה, אך שגויה. קלטת מרובה, לא קלטת. איני חושב שאני מכיר את המציאות טוב מאחרים, והשימוש המופרז שלי בלוגיקה מעיד על כך. ג. ברור שאני תמיד חושב שאני צודק, אבל לשמחתי הנחה מהנה זו משותפת לכל הכותבים (כלומר, כולם גם כן חושבים שאני צודק). |
|
||||
|
||||
אתה צודק (בשלושת הסעיפים ובכלל). |
|
||||
|
||||
סבורתני שהיה ברור שאנחנו מסכימים לא להסכים מלכתחילה... לגבי הסוגיה המגדרית: הדר מבחינתי זו תמיד נקבה, אבל כמדומני שבעבר פניתי אל הדר כלשהו בלשון נקבה ותוקנתי שזה להיפך ולא זכרתי אם את זה הוא, כך שבמודע פניתי בלשון זכר בניגוד לנטייתי. אגב: גם אורי זה שם דו-מיני, אבל למזלי הרע הבלבלה מתרחשת לא בין המינים אלא בין אורי בחולם לאורי בשורוק. |
|
||||
|
||||
את לא לבד: תגובה 242395 |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |