בתשובה לניצה, 16/08/04 23:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מעשה בחסיד אחד שהיה מסב אל שולחן ערוך במסעדה ומיטיב את ליבו במאכלים כיד המלך. מטעמים רבים וטעימים הוגשו לפניו, והמלצרים היו חגים סביבו כדבורים סביב מי סוכר, לשרתו ולעשות כל רצונו. כטוב ליבו במזון ובשתיה, הזמין צדיקנו את קרוביו ומכריו להצטרף לשולחנו, ביודעו שאת החשבון יגלגל לפתחו של הפריץ המחוזי שאינו יכול לסרב לו מחמת חישובים קואליציוניים מסובכים. עוד הם נוגסים במיני התרגימא, משבחים ומהללים את השי"ת כי רב חסדו ואף נותנים קולם במזמורי תהילה לבורא עולם בין מנה למנה, והנה מגיע בחופזה נוכרי משונה במחלצות קונדוקטור, סמוק פנים ומתנשף, ובקול מבוהל הוא מודיע להם שעליהם לפנות את השולחן מניה ובי, שאם לא יעשו כך עלולות הפנכאות שלהם להחליק וליפול מהשולחן, והמשקאות יישפכו וירטיבו ר"ל את מחלצותיהם. התרגז היהודי וענה כי לא יעלה על הדעת להפסיק את הסעודה בעיצומה כשם שאין לחסום שור בדישו, וכי מאחר והוא וקרוביו וידידיו ושכניו ובני משפחותיהם וקוראי הצופה ושכונה ד' מנוה ביתר תחתית מצויים בעיצומה של הסעודה אליה הוזמנו בתום לב, הוא דורש למצער לערוך משאל מקיף בין כל יושבי המסעדה והסביבה הקרובה בשאלת הפינוי הנדרש. מכל מקום, מוטב שיתכבד האחראי וידאג לכך שכל אותה פורענות צפויה לא תתרחש. כיצד ואיך יעלה בידו לעשות זאת אינו ממין העניין, וממילא צור ישראל לא יניח לרעה הצפויה להתרחש, לא אלמן ישראל ולא יתום יעקב. אם תפגע אף שערה אחת מפרוות בגדינו, איים גיבורנו תוך שהוא מנופף במזלג, נחולל כאן מהומה שכמוה לא נראתה מאז חורבן סדום ועמורה ונעלה באש את המסעדה, המטבח והבניין כולו ככתוב "ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל". לא במהרה נתרצה הזר לדברים הנכוחים האלה. שוב ושוב ניסה לעמוד על דעתו ולהסביר את פשר פנייתו התמוהה, אך עדת הסובאים לא היטתה אוזן לדברי הכפירה שלו, ובסופו של דבר השתיקה אותו בשירת "יבוא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו". ניגב הקברניט את הזעה ממצחו, נאנח בשברון לב, והורה להגאי של הטיטאניק לא לסובב את ההגה. _______________ 1- מתוך "אוצרות גנוזים בתרי זוזים", הוצאת עם אובד, התשכ"ג |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטח מודע לכך שאחד הטיעונים הנפוצים של מחב''תים הוא ''אלו שקודחים חור בתחתית הסירה''. הבנת המציאות היא לא מונופול של השמאל או של החילונים. למרות שאני בצד שלך וחושב שאם נלך בדרך של ניצה נביא לחורבן המדינה, באיזשהו מקום אני מודע לאפשרות שהיא צודקת ואני טועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האפשרות ש*אתה* טועה כמובן קיימת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לכל מילה ב-2 תגובותיך האחרונות. אין ספק שניצה היא מסדרת ייצור שונה לגמרי. היא בודאי יכולה ללמד את כולנו כמה שיעורים בנושא של כבוד לזולת (במובן זה היא אינה תלמידה נאמנה של חותנה. יש לי ספק רב אם היא תפנה לאדם כלשהו ב"שלום כלב"). כמי שהגיע בויכוחיו איתה לנקודה בה אני מרגיש שאנו מתחילים לחזור על עצמנו, אני מנסה לנסח בתגובה מהו המנגנון הגורם לניצה להחזיק בדעות שהן אטומות ומחרידות יותר מאשר דעותיהם של א. פז או יעקב. האפשרות שהיא צודקת ואנו טועים קיימת. אך נראה לי שאחד הגלגלים הראשיים במנגנון של ניצה הוא הדבקות העיקשת והעיוורת במערכת קומפקטית ומפורטת של כללים וחוקים (שהיא ההלכה היהודית לפי גרסתה האישית). ועל כך כבר לימדנו המורה הגדול כי "הרוצה שהמזל יאיר לו פנים חייב להשתנות עם הזמנים". לכן אני מזדהה גם עם הערתך כי אם נלך בדרכה של ניצה, הדבר יביא ככל הנראה לאסון. מה שמדאיג אותי, הוא שמה שמפריד בין התסריט הזה לבין המציאות, היא חבורת האספסוף של מרכז הליכוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטער, אבל עלי למחות בתוקף. - "ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל" להד"ם! חזור בך מיד, משמיצן סדרתי שכמותך! העיר בכלל לא נשרפה, וחוץ מזה לא אני שרפתיה, ואתה אינך יכול להוכיח זאת, ולא תצליח לתפוס אותי, וזהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נא להפנות את הטרוניה שלך לדברים י''ג, י''ז. אגב, התלונה שלך מתבססת על כך שצריך להופיע פסיק לפני הפניה ל''כליל'' בפסוק שציטטתי, מה שמעלה אצלי את האפשרות להסביר את סיפור יציאת מצריים באופן דומה. לא ''שש מאות אלף'' רגלי גבר, אלא ''שש מאות, אלף'' במובן של ''שש מאות, אלף, משהו כזה''. חבורה של כמה מאות עבדים שמסתלקת באישון הלילה היא משהו שאפילו כופר כמוני יכול לעכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובני ישראל יוצאים ביד רמה. לעיני כל מצרים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |