בתשובה לא. ווטסון, 16/08/04 17:13
אם כבר, טישלוב-ויצוס 240751
רגע. משהו לא מסתדר לי. אם השוק החופשי מביא רווחה לכולם, והחלחול של העלייה ברמת-החיים הוא מיידי, כיצד זה שהיו עשרות שנים של עבודת ילדים, עבודה של ארבע עשרה שעות ביום וכאלה?

"אני חושב שהראיתי שהאיגודים קמו הרבה אחרי שכבר הייתה עלייה משמעותית לכל המגזרים ברמת החיים". תוכל להפנות אותי למקום שהראית זאת?
אם כבר, טישלוב-ויצוס 240774
הבעיה שאתה מסתכל על מצב נתון בלי לראות מה היה קודם, וכך מגיע לשאלות לא סבירות:
הילדים שעבדו 14 שעות במהפיכה התעשייתית עבדו קודם 20 שעות בשדה, או אף יותר מזה: לא נולדו כלל. המהפיכה התעשייתית והשפע שלה הביאו לעלייה חדה ברמת הלודה, ועדיין ספקו עבודה לכל דורש. הסיבה שהיו שם ילדים בעבדות היא כי היו צריכים באופן נואש ידיים עובדות. זה לא שהעסיקו ילדים במקום מבוגרים - כולם עבדו.
יש לי חדשות בשבילך - גם בפריחת ההיי טק של שנות ה 90 קרה דבר דומה מאוד, אם כי צ'רלס דיקנס לא כתב עליו: כל מי שאמר שהוא עבר ליד הטכניון גוייס לחברת היי טק לעבוד 15 שעות ביממה, בשל הצורך הרב. מתי זה הפסיק? כשקם איגוד מקצועי לעובי ההיי טק? או כשהבינו שאין צורך בכל כך הרבה עובדים, שרבים מהם אינם מיומנים?

זה מתקשר לחלק השני של התגובה שלך: בסקירה ההסטורית הראיתי את הפער בשנים בין תחילת הצמיחה והמהפיכה לתחילת פעילות איגודי העובדים (פער של עשרות שנים). במהלך זמן זה למדו העובדים להכיר בנחיצותם למעביד, ולדרוש תנאים טובים יותר. גם המעביד הכיר בכך שיש צורך להיטיב עם העובדים כדי לקבל תפוקה מירבית. במאמר הבא תוכל לראות שחברות באיגודים בבריטניה כלל לא היתה קיימת לפני המאה ה 20, בעוד שהרווחה והשגשוג האדיר של המהמפכה התעשייתית התרחשו במאות ה 18 וה 19:
נתון נוסף שמופיע בכתבה הוא הבעיה עליה הצבעתי כשאיגוד מקצועי הופך גדול מדי וחזק מדי מהר מדי:
Rapid Union Growth Provokes a Hostile Reaction
These periods of rapid union growth end because social upheaval provokes a hostile reaction. Union growth leads employers to organize, to discover their own collective interests. Emulating their workers, they join together to discharge union activists, to support each other in strikes, and to demand government action against unions. This rising opposition ends periods of rapid union growth, beginning a new phase of decline followed by longer periods of stagnant membership. The weakest unions formed during the union surge succumb to the post-boom reaction; but if enough unions survive they leave a movement larger and broader than before.

אז שוב, נכון שלאיגודים היה תפקיד חשוב וטוב מהרגע שקמו (במתכונת ענפית/לוקלית ולא לאומית הרסנית) אך הם קמו מעצם זה שהיו הרבה יותר עובדים שהרגישו מספיק חזקים מול מעבידיהם, לאחר עשרות שנים של גאות ותעשייה מתפתחת.
אם כבר, טישלוב-ויצוס 240797
אני לא מבין כיצד תשובתך עונה לשאלה. השאלה הייתה כיצד, אם חלחול העלייה ברמת-החיים היא מיידית, התנאים של העובדים (תנאי העבודה ותנאי החיים) היו קשים כל כך. אתה עונה שאלו היו צרכי השוק? אני יודע שאלו היו צרכי השוק, וזאת בדיוק הבעיה.

השגשוג אולי החל לפני ארגוני-העובדים בימינו (אין לי חשק לבדוק את העובדות), אבל החקיקה הסוציאלית התחילה באנגליה ב-‏1833 (אם אני זוכר נכון), כולל העמדת מפקחים מטעם הממשלה. בצרפת, אגב, גם התחילו עם חקיקה סוציאלית, רק ללא פיקוח ממשלתי (וההיסק: מפקחים מטעם הממשלה הם הגורמים לצמיחה).
אם כבר, טישלוב-ויצוס 240816
"רגע. משהו לא מסתדר לי. אם השוק החופשי מביא רווחה לכולם, והחלחול של העלייה ברמת-החיים הוא מיידי, כיצד זה שהיו עשרות שנים של עבודת ילדים, עבודה של ארבע עשרה שעות ביום וכאלה?"

זה בדיוק מה שהשוק החופשי חיסל... לדוגמה, לפני המהפכה התעשייתית באנגליה (נאמר, שנת 1700), שבוע העבודה הממוצע לעובד חקלאי היה 80 שעות. העבודה בחקלאות (70 אחוז עבדו בחקלאות בלבד) בהיקף זה הייתה מגיל 8 ומעלה.

בשנת 1900, שבוע העבודה הממוצע היה 56 שעות, תמורת שכר גדול פי חמישה והיקף עבודת הילדים ירד לגודל שולי בהשוואה לגודלו טרם המהפיכה.
אם כבר, טישלוב-ויצוס 240821
השאלה היא אם הירידה הזו התרחשה בעקבות תהליכים "טבעיים" של שוק חופשי (laissez-faire שכזה שבעקבותיו כבר לא היה צורך בידיים עובדות של ילדים), או משום שקמו תנועות התנגדות שדחפו לחקיקה שתגביל את מספר שעות העבודה (וגיל העובדים) **למרות** דרישות השוק (חקיקה שהגבילה מעסיקים והגנה על עובדים היתה באנגליה ב-‏1802‏1,1825‏2, 1833‏3, 1842‏4, 1844‏5).

לא הראת ש-"זה בדיוק מה שהשוק החופשי חיסל". היו עוד כמה נפשות פועלות וערכים (הומניזם, למשל) שגרמו לצמצום שעות העבודה, חוץ מרווחי "השוק החופשי". באותה מידה יכלת לטעון שאין היום עבדים שחורים באמריקה, משום ש"השוק החופשי" חיסל את התופעה.

____________
1 factory law 1802 - הגן על בטיחות, בריאות וחינוך ילדים בתעשיית הטקסטיל. חוקים עוקבים הוסיפו רגולוציה של מספר שעות העבודה של הילדים.
2 ליגליזציית איגודי העובדים, שבין השאר פעלו לצמצום שעות העבודה (הם דאגו להגיע להסכמים בין מועסקים למעסיקים, שצמצמו את מספר שעות העבודה, למרות שהסכמים אלו נחשבו לבלתי חוקיים עד החקיקה ב-‏1871. לאחר 1871 אפשר היה להגיע להסכם שכזה מבלי להיות מואשם בקשירת קשר חתרנית).
3 חוק שהוסיף את היכולת לבצע ביקורות ובדיקות על מנת לאכוף את החוק הקיים.
4 חוקים המגנים על כורי הפחם.
5 הגנה על זכויות העובדות.
אם כבר, טישלוב-ויצוס 241026
לפי הגישה הליברלית, עבדות, צמיתות וזכויות יתר אחרות הן דבר שיש להיאבק בו משום שהם פוגעים בעקרון החירות. עבודת ילדים (ולא פחות מזה, נשים ועניים שהוחזקו במצב של מעין-עבדות) ביטאה תפישה שראתה באותם ילדים ונשים רכושו של הגבר ולכן הייתה מגונה בתכלית בראייה הליברלית. חוק המפעלים, בכל 19 גלגוליו בין 1802 ל-‏1891, נגע להגבלה הולכת וגוברת של היכולת להשתמש בילדים כרכוש וביטא בכך את התפישה הליברלית בנושא.

זה אינו מכונן, כמובן, קשר סיבתי ברור בין התופעות (הגבלת עבודת ילדים וליברליזם) אבל גם אינו רלוונטי כל-כך לעניין מספר שעות העבודה הממוצע של עובד חקלאי (הנתון עליו דיברתי).

אשר לזה, העניין הופך מעט משעשע כאשר מבררים מי היו הדמויות שעמדו מאחרי חוקים בעלי חשיבות מכרעת לצמצום שעות העבודה. הדמויות הבולטות מאחרי חוקים אלו כמו פרנסיס פלייס, ג'וזף יום, פרנסיס ברדט, וויליאם לובט, ודומיהם היו כולם רפורמיסטים או ליברלים. מכל מקום, החוק משנת 1825 דווקא הגביל את יכולתם של איגודי עובדים לפעול, משום שהגדרתו הצרה את תחום פעילות האיגודים חשפה אותם יותר מבעבר לעבירה פלילית ברבות מפעולותיהם. כאשר שונה לבסוף בשנת 1871 ובשנת 1901 כבר ירד מספר שעות העבודה לרמה אותה הזכרתי. במלים אחרות, לפעולת איגודי עובדים לא היה קשר ממשי לשינוי זה.

המגמות המשמעותיות יותר שהובילו לירידה במספר שעות העבודה (וגם להיעלמות העבדות, אגב) היו כמובן מגמות של שוק חופשי. משמעותו העיקרית של התיעוש והשוק החופשי הייתה צמצום הולך וגובר במספר האנשים הנדרשים לייצור, גידול מקביל בתפוקה לעובד ובעקבות זאת ירידה במחיר המוצרים. כלומר, עובד אחד עם מכונה יכול היה לייצר מה שעשו קודם מאה אנשים בעבודת יד. במצב זה, קטן והלך הצורך שהתקיים קודם בשימוש בכמות גדולה של אנשים בעלי מיומנות נמוכה לצורך ייצור מזון ומוצרים אחרים, ועלתה הדרישה לפועלים מיומנים. בעלי המפעלים ניסו, כמובן, לשמר את עלויותיהם הנמוכות באמצעות הגבלת שכר העובדים, ואילו העובדים שאפו לקבל יותר כסף בהתאם לביקוש הגובר למיומנויותיהם ולשפר את תנאי עבודתם. בשורה התחתונה, מכיוון שהתקיים שוק עבודה חופשי יחסית, השכר הלך ועלה ושעות העבודה הלכו ופחתו, משום שהמעסיקים נדרשו לפתות את העובדים בשוק שבו התחרו מעסיקים שונים על שירותיהם.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים