בתשובה לרב צעיר, 09/08/04 11:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
התשובה לשאלותיך נובעת מהעובדה שהיהדות לא נוצרה ביציאת מצריים אלא בתהליך הדרגתי, מאוחר הרבה יותר, שראשיתו בימי יאשיהו ושיאו בימי גלות בבל. לפני כן היתה נהוגה עבודת אלילים בקרב הישראלים כמו אצל שכניהם, שבעריכה המקראית המאוחרת מגונה כחטא ללא הזכרת העובדה שזו היתה הנורמה באותם הימים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם לפי מחקר המקרא היהדות לא ''נוצרה'' בימי יאשיהו, אלא מדובר על ריכוז הפולחן שקשור לס''ד. החוקים שנהגו ורווחו בעם ישראל לפני כך המשיכו גם לאחר מכן, ולכן לא הייתי מכנה זו בשם ''יצירה''. זאת ועוד, בניגוד למה שמקובל לחשוב בטעות, המקרא לא ''מסתיר'' את העובדה שעם ישראל עבד עבודה זרה במשך כל הדורות. קרא למשל את ספר שופטים, שמואל, מלכים ותראה בעצמך. בעבר היו חוקרים שגילו כתובת עתיקה שבה היה רשום ''יהוה ואשרתו'', מיד הם הסיקו מכך שהמונותאיזם לא היה קיים כלל באותה תקופה, ושהוא רק התפתח בשלב מאוחר יותר. אבל, האמת היא שגם התנ''ך עצמו מספר על מנשה המלך שהכניס את פסל האשרה לתוך בית המקדש. המקרא לא מסתיר את העובדה שעם ישראל היה תמיד ''להוט'' אחרי עבודה זרה, ועל זה בדיוק הוא מוכיח אותו שוב ושוב. השאלה היא האם בכלל המונותאיזם היה קיים או לא בתקופה העתיקה (בעיקר בימי בית ראשון). אינני חושב שישנן ראיות רציניות שמפריכות את עדות המקרא בנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפולחן שרוכז ע''י יאשיהו היה פולחן האל יהוה שהיה פולחן אלילי. רק בימי גלות בבל כתוצאה מהמשבר הגדול הפך פולחן זה לדת המונותיאיסטית שאנחנו מכירים כיום. המקרא בודאי שלא מסתיר את פולחן האלילים של הישראלים הקדומים, אלא שעפ''י שיפוט מאוחר הוא מראה זאת כמנהגים זרים ולא כצורת הדת היחידה שהיתה קיימת אז. זוהי דיסאינפורמציה הנובעת מעריכה מגמתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבט, אילו היה מדובר על מצב של סתירה בין הממצאים ההיסטוריים\\ארכיאולוגיים ובין התיאור המקראי, היה במה לדון, אולם כאן אין שום סתירה כזאת. הרי כל מה שהמחקר המקראי טוען כבר מתואר בתנ"ך. כפי שציינתי לעיל, התנ"ך לא מסתיר את העובדה שעבודת האלילים רווחה מאוד בעם ישראל 1, וכן שהיו נסיונות לבצע סינקרטיזם בין האמונה בה' ובין עבודת האשרה, כמו למשל אצל מנשה המלך (!). השאלה היא "רק" האם בתקופת בית ראשון הייתה בכלל אמונה מונותאיסטית או לא. למיטב ידיעתי לא קיימת שום *הוכחה* לסברה שבה אתה דוגל, לפיכך אינני רואה שום סיבה לא להאמין לעדות המקראית. ____ 1 ואני שוב מפנה אותך לעיין בספר שופטים למשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל המצב הוא שיש סתירה. טענתו של מר לנדוור, אם הבנתי אותה נכון, היא שהמונותאיזם נוצר בשלב מאוחר יותר אפילו מיאשיהו, וכן (אולי זו תוספת שלי) שעיקר חמשת החומשים, עם פולחן יהוה במוקדם, נוצרו מתקופת יאשיהו לערך ואילך. לשתי הטענות יש חיזוקים היסטוריים, ארכיאולוגיים ולשוניים רבים (''רבים'' נאמר כאן בלשון יחסית, כיוון שכמות הממצאים מתקופות אלו קטנה באופן כללי). מכל מקום, גם אם דוחים באופן מוחלט את הטענה שהיהדות כדת מונותאיסטית התגבשה בתקופת גלות בבל ואחריה, מקובלת למדי ההנחה שהתעצבותה חלה במקרה הטוב מתקופת יאשיהו ואילך, בשלהי בית ראשון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסתמכות על המקרא כפשוטו היא בעייתית משום שזהו ספר המבוסס על הרבה אגדות והטפות דתיות ולא ספר בעל גישה היסטורית. זה אולי טוב לדת להסתמך עליו אבל לא למי שרוצה להבין את ההיסטוריה. מחקר המיקרא מראה שהוא מורכב ממקורות שונים מזמנים שונים. (גם חז''ל אמרו שהוא כתוב ''מגילות-מגילות'') בתנ''ך עצמו נשארו ''שיירים'' מהתקופה האלילית כמו האדם העשוי בצלם אלוהים (כלומר אלוהים הוא בצלם האדם), בני הנפילים היורדים אל הארץ וראייתו של משה את אלוהים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לחינם האל בפרק הראשון הוא "אלהים" ובפרק השני הוא יהוה אלהים, ולא לחינם ניכרת המסורת הפגנית בכך שאלהים בפרק ב', סיפור הבריאה השני, משקר לאדם וחוה ממש כמו אלים תחבולנים אחרים בתיאוגוניות (הוא אומר להם "ומעץ הדעת טוב ורע... ביום אכלך ממנו מות תמות" וכפי שהנחש מאבחן בצדק, "לא מות תמותון"). עוד סימן מובהק למסורות פגניות הוא השימוש בלשון רבים, כמו בראשית פרק ג': "ויאמר יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע, ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם." כלומר, האלים (ברבים) חוששים שעתה, כשהאדם זכה בדעת הוא עלול לנגוס מעץ החיים ולבטל את היתרון העיקרי שנותר להם עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה משקר? רק אחרי הגירוש שבא בעקבות החטא, נחשף האדם לרעב, חולי, מוות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הוא לא היה אוכל מעץ הדעת, הוא היה חי חיי אלמוות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הוא לא היה אוכל מעץ הדעת הוא לא היה מגורש ולא הייתה נמנעת ממנו הנגישות לעץ החיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשובה נאה, אך לא לשאלה שנשאלה. אלוהים טוען ''ביום אכלכם... מות תמותון'' ומשקר בעליל, שכן הם לא מות ולא תמותון ביום אכלם ממנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה תמיד הפליא אותי, למה ''עורכי'' ספר בראשית עשו עבודה חלקית. מה היה קשה להם להוציא את הפסוקים הבעיתיים, לפני שהם מפיצים את הספר, או לפחות להשמיט ''בטעות'' את העיניינים המביכים האלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן שזו הנחה הטומנת בחובה אנכרוניזם. כלומר, הנחה שהעורכים פעלו לפי מדריך הגיון דומה לזה של עורכים בימינו, שכוונתם לעקור את כל הסתירות מתוך הטקסט ולהפוך אותו עקיב. ספק אם זה היה יעדם או זו הייתה כוונתם. בפרקים הראשונים בבראשית ניכר נסיון לשלב זו בזו לאריג אחד מספר גדול של סיפורים ושברי סיפורים, כשהעורך בוחר להמנע מהכרעה להוציא מתוך התיאוגוניה הזו סיפורים אחרים, אפילו סותרים או מקבילים, סיפורי שמות או הסברים מאוחרים. לדוגמה, אחרי סיפור תיבת נוח, בא סיפור "נח איש האדמה" שהוא סיפור שונה, שמטרתו להסביר מצב מאוחר יותר ("כנען עבד-עבדים יהיה לאחיו") כששמו של נח מודבק בעליל על פני שמו של הגיבור המקורי של הסיפור. מקרה דומה חל בפרק יא', שבראשיתו מודבק ברישול סיפור מגדל בבל (יש גם סימן היכר למסורת השונה בלשון הרבים שאלהים נוקט ביחס לעצמו – נרדה ונבלה שם שפתם). לפעמים, הבעיות בעריכה נראות כמו תוצר של שכחה סתם או של צירוף מעשיות זו לזו ללא עורך. לדוגמה, בפרק ו', ג' מגביל אלהים את ימי חיי האדם למאה ועשרים, אך בפרק יא' נשכח הכלל ובני שם, לדוגמה, חיים מאות שנים ממש כמו מקודם. ודוגמה נוספת, מסופר על אברהם אבינו שירד מצרימה (פרק יב') וחושש מידם הרעה של המצרים באשתו שרי ולכן אומר לה "אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך והייתה נפשי בגללך." פרעה נוטל אותה לאישה ואז בעקבות מגיפה בצאן ובבית פרעה שולח פרעה לאברם ואומר לו: מה זאת עשית לי, למה לא הגדת לי כי אשתך היא? למה אמרת אחותי היא ואחק אותה לי לאישה ועתה הנא אשתך קח ולך. אבל אברהם, כמדומה, אינו לומד לקח. בפרק כ' הוא יורד לנגב עם שרה (שעתה מלאו לה תשעים, אבל מי סופר) ושוב נוקט באותה טקטיקה: ויאמר אברהם אל שרה אשתו: אחותי היא וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה... ושוב חוזר הניגון. ובפרק כו' מתברר כי הבלוף עובר מדור לדור, שכן יצחק היושב בגרר אומר לאנשי המקום: אחותי היא, כי ירא לאמור אשתי פן יהרגוני אנשי המקום על רבקה כי טובת מראה היא... ברור כי מדובר בשלוש גרסאות לאותו סיפור ממש, שהעורך בחר שלא להכריע ביניהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כותב התורה היה עורך מוכשר יצירתו היא אחת היצירות היפות ביותר, וההתעסקות שלכם בעובדתיותם ואמיתותם של סיפורי התורה, מחטיאים את כוונת הסופר. התנ''ך הוא מסמך תיאולוגי ולא היסטורי. התורה באה ללמד שהעולם נברא לשרותו של האדם והאדם לשרותו של אלוהים ושליחיו הרבנים. אם אתה מחפש היסטוריה של תקופת המקרא אני ממליץ על הספרים של נדב נאמן ''העבר המכונן את ההווה'', או ''ראשית ישראל'' של ישראל פינקלשטיין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני חושב שיש קשר בין תורת התעודות 1 ובין האמונה המונותאיסטית. לא ידוע לי על מי שטוען שבעל מקור J, E, P ובוודאי D היו בעלי אמונה פוליתאיסטית. כמובן שאינני אומר שלא היו השקפות דתיות שונות, כמו שלמעשה היה המצב לאורך כל ההיסטוריה (וראה בהרחבה ספרו של י' קנוהל 'ריבוי פנים באמונת היחוד') - אבל מכאן ועד אמונה אלילית אני חושב שהדרך מאוד רחוקה. מה שכתבת לגבי ה'משקעים המיתולוגיים' אינו חדש. גם חוקרים כגון קויפמן או הרמן כהן 2 מודעים לכך והם טוענים שזהו אכן שריד לתפיסה הקדומה שלא היה ניתן להשתחרר ממנה בצורה מיידית. עובדה היא שהעורכים לא ראו בה בעיה, ואינני חושב שמדובר על עורכים טיפשים שלא הבדילו בין ימינם לבין שמאלם. 1 למעשה כיום מדברים במחקר על 'מסורות' ולא על 'תעודות', ולא כאן המקום להרחיב. 2 אמנם כהן אינו נחשב ל'חוקר' במובן הקונבנציונלי של המילה, אבל אני חושב שהוא תרם תרומה חשובה לחקר המקרא ופרשנותו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |