|
כנראה שאתה לא מודע (מן הסתם) לזיליוני המסרים שמוחך קולט אך נאלץ לסנן. למשל: אתה נמצא במסיבה סואנת, מוזיקה בקולי קולות (שגם בה יש הרבה ערוצי קול), הרבה אנשים כולם מדברים. אם רק אחד מהם היה באולם היית יכול לשמוע אותו בבירור. אבל ביחד כל הקולות מתערבלים ל"רעש", למרות שברור שכל גלי הקול מגיעים לאוזניך (אלה אם כן גלי קול יכולים לחסום גלים אחרים, האמת שאין לי מושג). בכל זאת, אם מישהו יקרא בשימך בתווך שמיעה, אתה תבין אותו בבירור. מה שאני רוצה להיגד זה שגם אם תנצל את המוח פי מאה, עדיין רוב מוחלט של הגירויים של יגיע אל התודעה.
אני חושב שההגדרה הנכונה לחכם לפי הממים תלויה בהקשר. אם הכוונה להישרדות יכול להיות שכמות הממים הניתנים לשקילה תוך זמן נתון (למרות שזה לא מדיד, הממים הם לא מפושטים כמו שהם מוצגים במאמר). אבל מבחינת "חוכמה תמידית", לקבל רעיונות שיהיו נכונים בפני עצמם (אם יש דבר כזה בכלל), אז כאן צריכה להיות נכונות לשקול ממים "בסיסיים" יותר. כמובן שגם הרעיון הזה הוא מם בעצמו ולכן על המוח לעשות את החישוב אם כדי להחזיק בו או לא. אני חושב שכמה שיותר ממים שיבנו על מם הטלת הספק, ככה הוא היה איתן יותר. מצד שני, תמיד יש סכנה בהטלת ספק. לאו דווקא מאנשים אחרים.
|
|