 |
האדם, בתור יצור אגוצנטרי (שלא לומר אגואיסט), מסתכל על העולם כסובב אותו כאשר הוא הלב ושאר העולם הסובב אותו הוא שלוחה שלו. הפעילות בעולם היא בעצם פעילות של איברים רחוקים של האדם. כך, ההצלחה של משפחה וחברים קרובים נחשבות להצלחות שלנו (הצלחה של צאצא מקרבה ראשונה היא הצלחה בעבוע מכיוון מדובר באיבר של ממש שנוצר מאיתנו ומתהלך לו בעולם כשלוחה שלנו), באופן מרוחק יותר, אך עדיין קיים, הקבוצות החברתיות הרחוקות יותר (מקום העבודה) עד המדינה עצמה ולבסוף העולם כולו.
לא ניתן לחשוב שאין לנו השפעה כלל על מה שקורה בעולם, כי מחשבה זו מעוררת אסוציאציות של נכות (במסגרתה אין לאדם שליטה על איבר).
וככה, צריך רק להגדיר לנו קבוצה ואנו מייד נמצא איך אנחנו שייכים לה בדיוק (או יותר נכון, איך היא שייכת למערך האיברים שלנו). אנחנו נשמח אם העולם ינצח במלחמת כוכבים, אפילו שאנו היינו עסוקים בסלט ירקות בערב ובחביתה של שבת, ולא תרמנו כהוא זה למאמץ הכוכבי. הספורטאים באולימפיאדה משתמשים במשהו מכל אחד מאיתנו. כך לשיטתי מתנהלת החשיבה של האדם האגוצנטרי. שגויה אך הכרחית לקיום.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש