בתשובה לewilde, 23/05/01 0:10
את אישתי אני יכול לנסר לבד 23883
בהרבה תגובות כבר כתבתי שלא הסכם שלום הוא זה שאמור ויכול להיות המטרה הישראלית. אולי הסדר.

אבל אפילו לא הסדר עם הפלסטינים צריך להיות המטרה הראשונה, אלא שמירה אגואיסטית על האינטרס העצמי היא המטרה המיידית. לצורך זה, על ישראל לעשות דבר שלא נעשה מזמן דור המייסדים, והוא להגדיר באופן ברור וכואב את עצמה, בגוף וברוח.

וראשית כל הגוף. מה הם התחומים הטריטוריאליים שבהן יכולה (לא סתם רוצה) המדינה להשיג את מירב ההגשמה העצמית - אם הם כוללים את השטחים או אינם, ולקבוע אסטרטגיה החותרת למימוש ההחלטה, בנחישות בלתי מתפשרת.

פילנטרופיה מדינית זה יפה מאד אך אילו חלומות באספמיה ודחיית הקץ - מבחינת דחיית ההחלטה.

מבצר הציונות או מבצר ישראל הוא מה שנדרש כעת, מבחינת דאגה עצמית. אני לא חושב שאתה מתכוון להשליט על מישהו דמוקרטיה בכוח הזרוע (ואל תביא לי את דוגמת יפן ,אמריקה לא יצאה למלחמה ביפן כג'יהאד דמוקרטי) ולכן אינני רואה איזו תוכנית מעשית שתביא לידי דמוקרטיות ערביות בזמן סביר - ועד אז, מה יהיה?

הרי כתבת דבר והיפוכו בשתי תגובותיך לעיל - בתחילה לא קיבלת את דעתו של אלכסנדר מאן שהסכסוך הוא יחודי ולאחר מכן טענת שאין
תקדים הסטורי להסכם עם ארגון טרור.

אבל בהסתכלות מזוית ישראלית השאלה עם מי חותמים הסכם מקבלת עכשיו חשיבות משנית לשאלה - מי אנחנו החותמים ולשם מה אנו חותמים.

החשיבות של הסכם אוסלו, כמו הסכם קמפ דיוויד הראשון הוא בנסיון להתמודד עם השאלות הנוקבות העומדות באושיות החברה, לבקר את אחד
המושכלים הראשוניים והבסיסיים שלה.

ולכן, אין משיח שיבוא בזמן קריב ומי שממתין לו ממשיך לטמון ראשו בחול כמו שכבר עשה ערב מלחמת יום כיפור, ערב האינטיפדה הראשונה והשניה (אם נקבל את הטענה שפעולות ברק היו סרק סרק סרק)

_______

הכותרת באה כפרפרזה על סיפור של חנוך לוין,
לא צריך לדפוק ת'ראש בקיר, כבר דופקים לך אותו בעל כורחך.
את אישתי אני יכול לנסר לבד 23909
Referring to paragraph 6, ewilde did not, in fact, contradict himself. Saying that the conflict is precedented, but that a proposed solution is unprecedented, is not a contradiction in any way that I know.
את אישתי אני יכול לנסר לבד 23959
אין סתירה בדברי, KN הסביר זאת, רק אוסיף, שניסיון כזה נוסה בעבר פעמים רבות, אך מעולם לא הצליח, אם הוא היה מצליח זה היה תקדים.

אני לא מדבר ג'יהד דמוקרטי. הפיתרון של כפיית הדמוקרטיה לא מדבר על ארצות ערב אלא על הפלסטינים. וברשותך, הדוגמא היפנית היא תקדים טוב לדעתי.
ראה שיחתי עם מיץ פטל בתחתית הסיפור הזה, ו שרשראות התגובות הבאות:

מיץ:

דיון 510

אנשלוביץ':

דיון 527

דרך אגב, לגבי ארצות ערב, אני חושב שישראל צריכה ליזום שיתוף פעולה אמריקאי, לווא דווקא גלוי, שמטרתו לזרז את התהליכים האלה במדינות ערב, באמצעות מימון, תעמולה ודיפלומטיה. הדבר נעשה בקניה למשל, ב2002 יהיו שם בחירות גורליות (זה האופן בו התושבים הקנייתים רואים זאת, על פי התרשמותי האישית כאשר ביקרתי שם), אנחנו צריכים לבחון מקרוב את התהליך הזה ולראות אם אפשר ללמוד ממנו. (שוב זה מחזיר אותי לאותה הנקודה, צריך לצאת מנקודת הנחה שהמזה"ת הוא יער סטנדרטי)

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים