בתשובה לאלכסנדר מאן, 22/05/01 3:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אלכס, הקדמת ואמרת בתחילת תגובתך שאתה מסופק אם תגובתך תמצא חן בעיני. ובכן, היא לא מצאה חן בעיני, אבל לא בגלל מה שנאמר בה (סיכום של עמדתך ועמדת דב אנשלוביץ) אלא בגלל מה שלא נאמר בה: לא התייחסת כלל לשאלה המפורשת שהצגתי לך בתגובתי הקודמת, דהיינו, לא ניסית לבחון האם פרוק כל ההתנחלויות אפשרי מבחינה פנימית פוליטית-חברתית, והאם החברה הישראלית לא תתפורר מבפנים עקב נסיון (של מי?) לבצע מהלך כזה. אני מצפה לתשובתך העניינית לשאלה לא פשוטה זו. (שהוצגה באופן מפורט יותר בתגובתי הקודמת.) שמעון. נ.ב. אם קלטתי היטב, הרי שבתשובתו של דב אנשלוביץ נשזרה נימה הומוריסטית כשאמר שהתנפח לו האגו כשהדבקת לרעיונותיו את המילה "דוקטרינה". איני מחבב דוקטרינות כי הן מולידות תגובות דוקטרינריות. המילה 'דוקטרינה' מזכירה לי את המילה 'קונספציה' באופן שהיא הובנה בארץ אחרי מלחמת יום כיפור ('הקונספציה' כידוע קרסה). מדוע שלא נדבר על "תוכנית איקס" - תוכנית היא יותר פתוחה לשינויים, פחות נוקשה (בדוק איך מצלצל הביטוי "תוכנית מאן"); ויש לנו גם תקדימים היסטורים-לשוניים בעניין זה כמו "תוכנית אלון". דומני שליאור גולגר, בדרכו המפותלת (שמכילה לעיתים יותר רמז וסוד מאשר אמירות מפורשות) הסתייג אף הוא מהחלת "משנה סדורה נחרצת" (מן בת דודה עברית של 'דוקטרינה') על בעיות של מציאות מורכבת ומשתנה. ההיסטוריה היא נחש עקלתון מתפתל, המצוי כל הזמן בתנועה, הן כלפי העתיד והן כלפי העבר (התנועה כלפי העבר היא שיוצרת נרטיבים סותרים ומתחרים), והיא - כך מוכיחה ההיסטוריה עצמה - מסרבת להתיישר לפי סרגלים דוקטרינריים. (משפט אחרון זה שלי חידתי מעט אף הוא - הגם שאני מבינו היטב - והוא מוקדש לך ליאור.) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שמעון, בנימין נתניהו מסתובב בתיקשורת העולמית ובפיו הטענה המפורשת שמטרתו של ערפאת היא לא הקמת מדינה לצד ישראל אלא הקמת מדינה במקום ישראל. מכך, הוא טוען, אמורה להיגזר מדיניותה של הממשלה. הוא תומך בשרון אך במובלע משתמע מדבריו שאין מדיניות התגובה הנוכחית מספקת אותו. לא אלכסנדר, לא אתה ולא דב (להבנתי) ולא אני, מסכימים עם ההיסתכלות הזו - מה עוד שיש לה פן פוליטי פנימי. התהליך שבגין/דיין/וייצמן החלו בקמפ דיידיד ניגזר בדיוק מהניתוח ההופכי, ולו משום שיקולים ישראליים אגואיסטיים. נשאיר את האלטרואיזם המדיני למישהו אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעון שלום, מסתבר כי תגובתי הראשונה והכללית אכן אינה מצאה כל חן בעיניך, לבד מאי התייחסותה לסוגיית פינוי ההתנחלויות - דבר אשר תיקנתי בתגובה שנייה ונוספת באשר לנקודה ספציפית זו: אינני יודע אם ידידנו המשותף דוב אנשלוביץ סובל מחוש הומור מפותח, אך תוכניתו האמורה, אשר אני שב ומכנה 'דוקטרינה' הינה קשה ומזעזעת, ועתידה לדחוף את מדינת ישראל אל זרועות נסיון מימוש הטראנספר, אשר מר אנשלוביץ מכנו במלוא הרצינות כ'אקט רצוני'. שימושי במונח דוקטרינה מרמז בהחלט על הקו המונוליטי בו בחרתי להגדרתו השיטתית של רעיון מסודר ומאורגן. יכול בהחלט להיות שמונח זה מעורר בקירבך זכרונות מסויימים למונח לועזי נוסף אשר טרחת להדגישו, אך איני נוטה לגזור גזירה שווה בין שני מונחי הגדרה אלו. אינני מתנגד כלל לשימושך בשם העצם העברי 'תכנית', הגם שמושג זה אינו עונה להגדרה מאוחרת ומדוייקת יותר מפרי עטך למושג 'דוקטרינה' בדמות 'משנה סדורה נחרצת' - היות ולהגדרה אחרונה זו אכן התכוונתי וכוונתי. תשובתו ותגובתו של מר גולגר כלפיי מרמזת יותר מכל על אסקפיזם תלמודי-משהו, ההולך וכובש כל חלקת ראציונליות טובה, והמתעקש לסדר ולמקם מציאות קשה ומשתנה במעגלים לולייניים קפיציים, אשר יש לשער כי אף אדם וסופר כבורחס היה נס מהם כל עוד נפשו בו; מסתבר כי מנסח פאמפלט 'הבורחים תרשישה' מצוי זה מכבר במחוזות נינווה רוחניים, ולו מפאת רצון-ההיבריס העז אשר פיתח בפירושו הבלעדי לשיטתו הגווילית באשר למיקום התפתחותה של מציאות אנושית נרכשת ונצברת. צר לי אכזבך - אך ההיסטוריה הינה דבר מת, והעתיד הינו דבר ספקולטיבי לחלוטין האינו נוטה להתעגל כנחש פתלתל - כי אם להתקדם באופן מוחשי וברור קדימה בזמן אל הבלתי נודע. שלך אלכס |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |