בתשובה לדב אנשלוביץ, 21/05/01 17:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא אמרתי שערפאת ''לא מתכוון ברצינות'' לזכות השיבה, כך שאתה רשאי להפסיק להיות רגוע. מה שאמרתי הוא שלבעית זכות השיבה ניתן למצוא פתרונות יצירתיים רבים, ושזה שמישהו זורק את הסיסמה הזאת לאוויר במהלך משא ומתן זו לא סיבה עניינית להפסיק את הדיאלוג. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נוסיף לרשימת המושגים שכמעט גורמים לי להקיא (כבר כללתי ברשימה את המושגים "תגובה חכמה" , "פתרון", "תגובה נקודתית") גם את המושג "פתרון יצירתי" (גם פתרון וגם יצירתי. זה השיא. אני רץ לשרותים. . .) הסכמי אוסלו הם דוגמה ל"פתרון יצירתי". ברגע נתון יש חילוקי דעות ולא מצליחים להגיע להסכם. ואז מתחיל החלק האומנותי היצירתי. מוסרים לצד השני כמעט את כל מה שהיינו מוכנים לתת תמורת הסכם, ללא הסכם, ומקווים שהתרגיל האומנותי הזה ירכך את לבו וההסכם יפול מהשמיים. לגבי זכות השיבה. כבר נמאס לי להזכיר שוב את המאמר מתחילת יוני 2000 "ערפאת מאיר את טפשות אוסלו", אבל משום מה קשה לכם לקלוט את הדברים. ערפאת כשהוא מדבר על זכות השיבה, וכך זה היה גם אז לפני כמעט שנה, הוא אומר בפרוש מבלי שהוא נשאל שלא יסכים לשום יצירתיות. הוא מפרש בדיוק את כוונותו: חזרת הפליטים לבתיהם. הוא אומר בפרוש: שום חלופה אחרת. אני יודע שאני מכלה את דבריי לריק. אתה תמשיך לטמון את ראשך בחול. אין לי תרופה לכך והתסכול שלי רק גובר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי לא שמת לב, אבל התשובות שלך אלי מלאות בכל כך הרבה ביטויים של תיעוב וגועל (שלא לדבר על התנשאות), שבאמת לא ברור למה אתה מתייסר וטורח לענות לי בכלל. אין ולא היתה לי כוונה לגרום לך לעוויתות כשכתבתי על פתרון יצירתי, ואני מתנצל אם עצם העלאת הרעיון של פתרון או ההצעה שהוא לא יהיה בהכרח הפתרון המתבקש גורמים לך לבעיות כלשהן במערכת העיכול. הסכמי אוסלו, אם כבר הזכרת אותם, דווקא לא היו דוגמא לפתרון סופר-יצירתי אבל הם בהחלט היו נסיון כן ואמיתי לפתרון הבעיה. את מסירת 42% מהשטחים לפלסטינאים כפי מציע ראש הממשלה שלנו קשה לכנות כך, וכנ"ל כמובן עם שאר הצעות הימין בראשות השריף רחבעם ("טרנספר מרצון") זאבי והסנדק אביגדור ("48 שעות") ליברמן. למעט עוד אזכור של מאמרך המהולל על טפשות אוסלו (מה אתה רוצה? פרס פוליצר?) בתוספת הטענה המלומדת ש"ערפאת אמר שלא יסכים לשום יצירתיות", לא כללת בתשובתך טענה עניינית חדשה. לא נראה לי שנגיע להסכמה כלשהי לגבי חשיבות האמירה הספציפית הזאת של ערפאת. אני, כאמור, רואה בה טקטיקה של משא ומתן, בעוד אתה נתלה בה כסיבה מספקת להפסקת כל דיון שהוא ומעביר בשל כך את זכות הדיבור לחבר תת-מקלע. המסקנה הפרגמטית היחידה שאני מוצא בשורה התחתונה של דבריך היא שכל מי שחפץ חיים הוא, רצוי שיברח מהמדינה-אוכלת-יושביה הזאת שכן לשיטתך לעולם יהיו פה רק מלחמות. מכיוון שאתה חי פה מרצון ואף גידלת פה ילדים (עד כמה שזכור לי), אין ספק שפספסתי משהו יסודי בראיית העולם שלך והייתי שמח לשמוע לשם שינוי האם יש תסריט כלשהו שאתה מעריך שיכול להתגשם בנסיבות שנוצרו ולהוביל למשהו שאיננו מלחמה כוללת, וכמובן מהו תסריט זה. מספיק לטחון את שגיאות העבר ולחפש אשמים, אני באמת מעוניין לשמוע בפירוט ככל האפשר מה אתה מציע לעשות תוך הסתכלות קדימה גם מעבר לטווח הקצר ובשאיפה לשיפור אמיתי של מצבנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מילות התיאוב לא כוונו כלפיך. המושגים ''פתרון'' ו ''פתרון יצירתי'' מקובלות מאד בימנו. אתה לא המצאת אותן ורק משתמש במטבעות לשון מקובלות. אני תקפתי אותן כי אני חושב שהן מהוות עטיפה ללא כלום. אם קבלת את הדברים כעלבון אישי אני מתנצל על כך. אבל אולי בגלל שלא הבנת נכון את רוח דבריי העלית את הויכוח לפסים לא רצויים, ואני חש שזה הרגע לצאת ממנו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |