בתשובה לאלכסנדר מאן, 22/05/01 3:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כיון שהועלה שמי (כשאני רואה את צמד המלים המפוארות "דוקטרינת אנשלוביץ", נישאות שחור על גבי לבן מעל דפי האינטרנט, גואה ועולה בי האגו ), ארשה לעצמי להתערב. איני יודע לאילו בדיוק מדבריי אתה מתייחס כשאתה מנבא למדינת ישראל ולאזור חורבן מוחלט אם ימומשו. אם תואיל לפרט לאילו מדבריי בדיוק אתה מתייחס, ומה בדיוק יהיה המנגנון שיביא לחורבן, אשמח להגיב. מכל מקום איני חושב שהשתמשתי במילים "פתרון" ובמיוחד לא "הפתרון", בהציגי את דעותיי. מושגים אלה שייכים דווקא למחנות היריבים, ואנו שומעים ללא הרף באמצעי התקשורת קלישאות כגון: "בסופו של דבר 'הפתרון' יושג ליד שולחן הדיונים". אני חושב שאם בכלל יושג "פתרון", הדבר הזה יהיה בעוד זמן רב, ולא בעזרת איזה שהוא מנגנון מדריגה אלא בצורה הדרגתית, ואנשים (כנראה כבר לא אנו) יתבוננו בחייהם וייראו שבעצם יש "פתרון", והם אפילו לא שמו לב איך זה קרה. ייתכן גם (אני מקווה שלא, אבל נותן לכך יותר מחמישים אחוזים של סיכוי), האנשים האלה רובם כבר ישבו כמוך על נהרות אירופה, או אמריקה. אבל כיון שבנבואות עסקינן, אני רוצה לספר דווקא על הנבואות שלי, ולהראות שדווקא לי יש קבלות בנושא הזה. איני רוצה להזכיר שוב את מאמרי "ערפאת מאיר את טיפשות אוסלו", שבו הערכתי שההסכמים האלה נועדו לכישלון (אני חוזר ומזכיר זאת בגאווה, וזה בטח כבר נמאס עליכם. לכן אנא מחקו מזיכרונכם את הזכרתו הנוספת.), וגם לא את דבריי בתשובתי לאחד המשתתפים שבה אמרתי שהדבר הזה יקרה תוך חודשים ספורים וכולנו ניווכח בכך. אני רוצה לספר על כמה עניינים אחרים. הראשון הוא מכתב שכתבתי לעזר ויצמן. הדבר הזה היה מזמן עם תחילת ביצוע הסכמי אוסלו. בדבריי במכתבי ההוא, ניבאתי בדיוק כמו במאמר הנ"ל , שהסכמי אוסלו עומדים להיגמר בפיצוץ עם סיום "שלב המתנות". השני הוא מכתב שכתבתי ליוסף לפיד בעת שנתניהו השהה את הפעימות במסגרת מדיניות ה "יתנו יקבלו. לא ייתנו. לא יקבלו." לפיד אמר אז בפופוליטיקה שההשהיה הזאת תביא לפיגועים ולשפך דם. אני כתבתי לו אז, שמה "שמחזיק" את התקופה הרגועה יחסית הוא דווקא אי ביצוע הפעימות, ושהפיגועים יתחדשו לא לפני בצוע הפעימות אל דווקא אחריהם. כפי שכולנו רואים גם במקרה הזה השקט הושג ע"י "מעשה רע", וה"רעש" הגיע דווקא אחרי ביצוע "המעשה הטוב", ביצוע הפעימות בתקופתו של ברק. העניין השלישי הוא חילופי דברים בכתב ביני ובין הסופר א. ב. יהושע. הויכוח נסב על החזרת הגולן. יהושע טען שעם מותו של אסד האב , צפוי "מצב קאותי" שבו תקום ברית בין ממשיכו של אסד ובין סאדם חוסיין בעירק שיביא ל"גשם" של טילים על מדינת ישראל. (טרחתי לסרוק את כתב ידו, והדברים שמורים במחשבי.) אני טענתי אז שמצב כזה שבו יישלחו טילים לעברנו, כמו במלחמת המפרץ, אינו קשור כלל במעשים טובים שלנו, והסיכוי לקיומו יהיה יותר גדול דווקא אם נחזיר את הגולן. כפי שכולנו יודעים הסכם לא הושג. אסד מת. יש אסד אחר. ושום קאותי ושום בטיח. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דוב שלום, כפי שקורה הדבר לא אחת, ישבתי וחיברתי תגובה ארוכה ומלומדת (11:30 לשעון ישראל), אשר לא הצליחה לעבור ולהיכתב - ואף נמחקה לגמרי. די מתסכל, שלך אלכסנדר מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובות ארוכות כותבים ב word אחר כך מעתיקים לכאן. לפחות זה מה שאני עושה. הצלח בנסיון השני :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כותב בתיבה הרגילה, ואז בוחר הכל ומעתיק ללוח. חוסך את המאמץ האדיר הכרוך בהפעלה של תוכנה נוספת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר כך, ואפשר פשוט להשתמש ב-notepad הנמצא אצלי בסרגל ה-launch quick. אגב, כשכותבים תגובות ארוכות נא לא לשכוח להתנתק מהאינטרנט (לבעלי החיבור הלא קבוע). כך מתאפשר שקט נפשי. חשוב עוד יותר להתחבר לפני שלוחצים על "אשר". אם התגובה נעלמה, אפשר לנסות לשחזר על ידי לחצן ה-Back ולקוות לטוב. לעתים הוא יעלה את הטקסט מנבכי ה-cache. לא עוזר? אחרי שלחצת back וקיבלת את המסך המעצבן של דף שאינו נמצא: בחר ב-File/Work offline ואז לחץ על Refresh. אם הכל הסתדר, בטל את הסימון שליד File/Work offline והמשך לעבוד כרגיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, רואים שבעיות רבות אורבות בדרכך. ולעולם לא תדע להעריך את ה quick lunch bar לפני שיכריחו אותך לעבוד בלעדיו. Start-m עובד שעות נוספות... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום לך דוב וערב טוב, אפתח בהתנצלות כללית בגין איחור תגובתי זאת, אשר נבע מסיבות טכניות שונות; הרשה לי לפתוח תגובה זו בהערה מסויימת, העשוייה להפתיעך; בניגוד לך, אינני נהנה הנאה של ממש, ואיני מקבל כל סיפוק רוח מהתנוססות הצעתי המכונה 'דוקטרינת מאן' בספר האייל לדורותיו, אשר עשרות קוראים עלומי שם מרחבי ישראל והעולם בחרו לענות ולהתייחס אליה אף אישית לדוא"לי. הצעתי זו נכתבה בלב כבד ודואב, מרוקן לחלוטין מאידאות ומסופרלטיבים שונים, ממש כבזמן פתיחתו הרשמית והבלתי רשמית של עידן המלחמה הקרה באירופה. דוקטרינה זו מבית מדרשי מצמצמת סיכסוך זה לכדי משוואה בלתי פתירה, תוך העמדת האלמנטים השונים כשהם נקיים וחפים מכל רעיון וחזון מרגש, האמור כביכול לשפר דבר בהבנת הצדדים השונים את עצמם. דוקטרינה זו עוסקת אמנם בכיעור ובפסימיזם המשתלטים לעיתים על נפש האדם והסביבה, וזאת לאחר נואשות כללית מנסיונות אוטופיסטיים שונים - אך דווקא כוחה המוראלי נעוץ בהקהתו הטכנית לכאורה של שורשי סכסוך זה; ישראל מתגרשת מהפלסטינאים, ומבתרת פיסת ארץ זו לשתי יישויות אוטיסטיות, האמורות להמצא במקרה ולחלוטין האחת ליד ריעותה. גדירות תייל משוכללות והרמטיות אמורות להגדיר סופית את תחום הביוטופ בו מצוייה מדינת ישראל, בקיומה הדמוקרטי-לברלי, הכה זר ואחר מחוקיותו השבטית של איזור זה. 'דוקטרינת מאן' אינה נושאת בקרבה כל מסר אחווה, כי אם דו קיום עויין וזהיר, נעדר ממחוות והבנות שונות, למעט הבנות או"ם מסויימות. דוקטרינה זו אינה מאמינה בבשורת שלום הגואל לבד מדו קיום טכני, אך אין היא מבקשת לשאת בקרה כל בשורת מלחמה, לבד מזכות התגובה ותגמול כלפי פעולות ירי פלסטינאיות אופציונאליות שונות אל עברו השני של הגבול, כנגד מדינה המחפשת והחפצה בשקט ובפסק זמן מסויים. דבר אחרון זה אינו ניתן להאמר ולו לרגע על הדבר אשר אני וקוראים אחרים מבינים ומנתחים כ'דוקטרינת אנשלוביץ'; דוקטרינה זו מבית מדרשך, הגורמת לך כעדותך קורת רוח מעצם היותה כתובה ורשומה מעל דפי אתר זה, הינה לשיטתי המירשם הבטוח למלחמה קשה איומה בין ישראל לפלסטינאים בשלב הראשון, ואף כנגד מדינות נוספות בעולם הערבי בשלב השני. מאחר ולשיטתך על ישראל להיכנס ולכבוש לחלוטין באופן מחודש שטחי A, עלול צעד זה לדעתי ולדעת גורמים נוספים לסבכה במלחמה עקובה מדם, האינה ניתנת לכל סוג של חיזוי מוקדם. דומה כי כל נסיון הגשמת הדוקטרינה הנושאת שימך עלול לצרף את מדינת ישראל וכלל אזרחיה היהודיים אל רשימת המצורעות שבמדינות העולם - וזאת בתנאי שאזרחיה הערבים יוותרו מראש על פתיחת חזית נוספת כנגדה. והיה והללו יפתחו בחזית פנימית ונוספת כנגדה, הניתנת לכינוי מלחמת אזרחים פנימית, הרי שמצב סמי-היפותטי מסויים ביותר עלול להיפרש על אזור זה, אשר במסגרתו תצטרך מדינת ישראל לבצע לבצע מעשים שונים, העשויים להלמד בספרי היסטוריה עתידיים - וזאת ללא כל קשר לאפשרות חורבנה הטכני, שלא לדבר על חורבנה המוסרי. רבות נטען מעל דפי אתר זה, כי ההבדל ביני ובינך אינו כה עמוק כפי שהדבר מצטייר מלכתחילה; לא אחת נטען, כי נקודת אי ההסכמה ביננו נסובה על הגדרת תוואי גבולה המזרחי של מדינת ישראל. אינני שותף לדיעות ולהשוואות אלו. הנני מוקיר ומכבד זכותך להבעת דעתך המסודרת, הגם שהנני פוסלה על הסף - וזאת למרות הרקורד המכובד שהצגת והגשת בדמות אנשים אשר עימם החלפת דיעות ומכתבים בנושא. שלך בברכה אלכסנדר מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי קורת הרוח שגרמו לי המלים "דוקטרינת אנשלוביץ", מתשובתך לא הייתי בטוח אם באמת אתה חושב שמלים אלה גרמו לי קורת רוח או שאתה משיב בציניות על ציניות. כדי לסגור סופית נקודה זו, אומר שהפרוש הנכון של דבריי בעניין זה נמצא באחת מתגובותיו של ידידנו שמעון. מדובר כאן בהסתייגות מהמילה הגדולה "דוקטרינה", כתיאור לדעות שאני מעלה כאן, תוך ניסיון להעלות בדל של חיוך על שפתי הקורא. לגבי כיבוש שטחי A , זו באמת דעה שאני מוצא את עצמי בה די מבודד. אפילו רפול וגנדי אינם ממליצים היום לעשות זאת, והסנונית הראשונה באה מפי חבר הכנסת לשעבר חנן פורת שהציע זאת לאחרונה הרבה אחרי שאני הבעתי את דעתי זו. אני חושב שהדבר הזה הוא בסופו של דבר בלתי נמנע, אבל ייתכן באמת שאני (וגם חנן פורת) עדיין מקדימים את זמננו. איני יודע אם ספרתי פה פעם שביום תחילת מלחמת לבנון אני הייתי נגד הפעולה (גם ארבעים קילומטר), למרות שהיה אז קונסנזוס, ומפלגת העבודה תמכה בפעולה עד למרחק טווח הקטיושות (שהוא הרבה הרבה יותר ממה שהיה מאוחר יותר אזור הביטחון שם). אבל בדיעבד כשחשבתי על העניין שוב, הגעתי למסקנה שבעצם הייתה זו מלחמה בלתי נמנעת. ידידנו ערפאת היה אז בלבנון. כוחו הצבאי היה, אני מעריך רב מכוחו היום, מטרתו כמו היום הייתה מה שכתוב באמנה הפלשתינית, ואיני מניח שמטרתו בצבירת הנשק הייתה עריכת מצעדים. הוא היה חייב להביא את כחו לידי ביטוי איזה שהוא. המפץ היה בא בכל מקרה. השגיאה שלנו הייתה העיתוי. קונסנזוס הוא דבר בעל חשיבות עליונה אצלנו, ולכן המועד המתאים לפתיחה המלחמה הזאת היה צריך להיות ברגע שיוסי שריד היה משתכנע שזו הדרך. אין לי ספק שהרגע הזה היה מגיע. העניינים לא היו יכולים להתפתח אחרת. זה גם מה שאני חושב לגבי כיבוש שטחי A . איני רואה דרך אחרת שבה הפלונטר הזה יכול להיות מותר. אבל אולי באמת עוד לא הגיע הזמן, והוא יבוא אחרי שנקיז עוד הרבה הרבה דם. כפי שאמרתי כאן המון פעמים אני שולל תכלית שלילה את הדעה שאי יציבות באזור וביקורת בעולם הן פונקציה של מעשים "רעים" שלנו. במחשבה ראשונה זה נשמע הגיוני, אבל המציאות והסתכלות על ההיסטוריה האחרונה שלנו מצביעות בדיוק על ההפך, וכשמנתחים דברים כאלה צריך קודם כל ובראש ובראשונה על סמך דוגמאות מעבר, לבחון מה בדיוק גורם למה. הבאתי בעבר מספר עניינים. אולי אחזור על הדוגמא הכי אקטואלית. דווקא הצעותיו המפליגות של ברק, דרכו האלימה של ערפאת ובמיוחד הנסיגה מלבנון הביאו אותנו למצב רגיש ולסכנת מלחמה כוללת. לפני הצעדים האלה המצב היה הרבה יותר רגוע. אני לא הבאתי את חילופי הדברים עם האישים השונים כדי "להשוויץ". תוכן הדברים בדיוק קשור בדיוק בעניין זה ומחזק את דעתי. במכתב שהזכרתי לעזר ויצמן מוזכרים הסכמי אוסלו, נסיגות ומתן הגדרה עצמית לעם כבוש, מעשים "טובים" לכל הדעות שהביאו לנו גמול רע, גם ביחס העולם אלינו. במכתב ששלחתי ליוסף לפיד ניבאתי שהמעשה "הרע" עכוב הפעימות מביא דווקא לתוצאה טובה, אמנם זמנית, ודווקא המעשה "הטוב", ביצוע הפעימות ידרדר את המצב, נבואה שבדיוק התגשמה. ובחילופי הדברים עם יהושע הראיתי שיש דעה שאי ויתור על הגולן יביא לגשם של טילים על ראשנו, ושהמציאות הוכיחה שהדברים אינם כאלה. כיון שעד כמה שהבנתי מדבריך הנימוק היחיד שבו אתה מנסה להסביר מדוע לסגת לגבולות 67 זה דבר טוב - הבאה לתמיכת העולם בנו, כל מה שאמרתי כולל חילופי הדברים האלה מראים שהדברים אינם כאלה בכלל, ואם נקיים את רצונך וניסוג לגבולות 67 נמצא את עצמנו מבודדים בעולם הרבה יותר מאשר היום, כפי שהיה לפני 67. כזכור מלחמת 67 דווקא חזקה את מעמדנו בעולם, והקטינה את תגובות הביקורת כלפינו. דעתי היא, לכן, שמידת המוסריות של צעדינו לא היא זו שגורמת לתמיכה או לאי תמיכה שלנו בעולם, אבל בכל זאת בלי קשר לתמיכה בנו הייתי רוצה שהמעשים שאנו עושים יהיו מעשים סבירים ומוסריים. וכאן אני סוטה מעט מהוויכוח בינינו וחוזר לויכוח שלי עם שמעון, וגם חוזר על דוגמא שעלתה בדעתי לאחרונה ושכתבתי לו בתגובתי הקודמת. האם כיבוש שטחי A הוא מעשה בלתי מוסרי ? הבאתי את עניין ארצות הברית יפן. אמרתי שארצות הברית אכן נסוגה מיפן אבל השאירה שם מדינה ידידותית. לו נסיגתה של ארצות הברית מיפן הייתה גוררת יצירת מדינת אויב ששוב תתקוף את ארצות הברית ותסכנה, אקט הנסיגה לא היה מוצדק והמשך הכיבוש היה מוסרי לגמרי. וכאן זה המצב. הנסיגה אינה גוררת היוצרות שתי מדינות ידידות שכנות אלא משאירה ליד מדינת ישראל מדינת אויב שמטרתה חיסול ישראל. לכן נסיגות העבר במסגרת אוסלו היו טיפשיות ומיותרות, ונסיגות ההמשך שאתה מציע גרועות שבעתיים, משום שאינן פותרות אפילו בעיות דמוגרפיות שהן בעיות אמיתיות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |