בתשובה לדובי קננגיסר, 30/07/04 11:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שמה שיעקב ניסה להגיד הוא שההתנגדות להסתה כביכול, היתה לרוב נגועה בהסתה חמורה כשלעצמה, וכללה התבטאויות לא דמוקרטיות למכביר. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הה, הסימטריה הקדושה. ה"התבטאויות [ה]לא דמוקרטיות למכביר" לא כללו גם רצח של ראש ממשלה ימני אחד, כמדומני. אני שייך לאלה שמאמינים בכך שהאוירה הציבורית שהיתה לפני הרצח תרמה לא מעט להתרחשותו, אבל אני מניח שהסדר הטוב מחייב אותי להוסיף "לכאורה" לפני האמירה הזאת, או להיות מוכן להגן עליה בבית משפט, אחרת אני מתבטא באופן לא דמוקרטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם רק היה לימין איזה עם שכן פה בסביבה שאפשר לחמש אותו ובקריצת עיין לתת לו מטרות ... כשלשמאל לא היה פטרנר כזה הם עסקו ברצח יריבים פוליטיים. היה להם אפילו תותח קדוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והימים ימי ראשית הקיץ, תרצ"ו. נער אדמוני תם ויפה עיניים, שהתחנך עד עתה בדירה פועלית קטנה בת"א ובבית החינוך אצל אליעזר שמאלי, נחשף בשיעורי הספרות בתיכון "כדורי" לשיר חדש. בנפש הצעירה והרכה של בן ה-14 מוטבע לראשונה הקשר (פרי הגותו של משורר הימין הלאומני אורי צבי גרינברג) שבין תותחים לקדושה. כמו אוהב הנוצר שורות שיר בליבו וממתין לרגע בו ידברן באוזני אהובתו, כך הוא ממתין 12 שנה, עד שההיסטוריה תזמן לו את הרגע המתאים לצטטן. ...ואנוכי אומר: ארץ נכבשת בדם. ורק הנכבשת בדם, *מקודשת* לעם קדושת הדם. ורק ההולך אחרי *התותח* בשדה, זוכה כן ללכת אחרי מחרשתו הטובה על זה השדה שנכבש... (אמת אחת ולא שתיים, אצ"ג, תרצ"ו) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |