|
||||
|
||||
אני לא זוכר לגמרי, אבל כמדומני בשעת המצור על ירושלים הגליל עדיין היה מיושב ביהודים (למרות ששם המרד נפסק עוד קודם). אני גם חושב שלכל אורך תקופת בית שני עדיין היו יהודים בבבל. כך שלשמור את יבנה למשך עוד 60 שנה, עד שיגיע בר-כוכבא וירכב על אריה זה אולי מעשה אמיץ, אבל להגיד שהוא הציל את העם, הדת והתרבות היהודיים - נראה לי הסחפות קלה. |
|
||||
|
||||
אאל"ט, היו יהודים במספר מקומות בלבד (שלושה?) ורק ירושלים הייתה ריכוז התיישבותי גדול. חוץ מזה, העניין לא היה לשמור את יבנה, אלא לבנות מרכז רוחני חדש. לפתוח שרשרת מאורעות שסיומה - הסידור. שילוב של טקסט וריטואל ששימר את התרבות היהודית, ואת הגדרת היהודים כעם אחד מפוזר בגלות במשך כמעט אלפיים שנה 1. וכמובן שאת הצלת העם בכל מקרה אי אפשר לייחס לבר-כוכבא... 1 בן-זכאי לא היה הראשון שהבין את חשיבות השילוב טקסט-ריטואל. הראשון שעשה זאת היה עזרא, עם טקס הקריאה בתורה. |
|
||||
|
||||
אני לא מכיר כל כך את פעלו של בן-זכאי, ולכן קשה לי להגיב על זה (פרט לתגובות הרגילות: "אתה טועה! איך אפשר להגיד דברים כאלה בכלל?" ו"פחחחחח"). לגבי מספר המקומות המצומצם - אני לא זוכר בדיוק מה נשאר אחרי המרד, אבל לפניו היו יהודים בחלקים ניכרים מהארץ. היו בגליל במספר ערים, היו בגולן, היו בירושלים, היו ביהודה באופן כללי, והיו גם לאורך החוף (לדוגמה בקיסריה, שם התנכלות של הלא-יהודים ליהודים היתה אחד הזרזים למרד). מאחר וממלכת הורדוס הגיעה גם לסוריה, לא מן הנמנע שגם בסוריה היו יהודים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |