בתשובה לאסף עמית, 16/05/01 20:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
וכי מדוע אינך מאמין לערפאת עצמו שחוזר ומצהיר על דרישתו ל"זכות השיבה" בנוסף למדינה? בימים האחרונים הגעתי למסקנה בעניין זה - אם ישראל לא תפעל ביוזמתה לפתרון בעית הפליטים, הבעיה לא תיפתר לעולם כל עוד ישראל עומדת על זכותה להתקיים. ולכן: 1. על ישראל לנסות ולגרום את ביטול החלטת האו"ם 194, בטענה שהחלטה בת 53 שנים זו מיושנת ובנסיבות כיום, מימושה ידרדר את המזה"ת לחוסר יציבות ענק. ברור לחלוטין שהערבים יתנגדו - אך האם באמת אין סיכוי לשכנע את מדינות אירופה והבלתי-מזדהות, שיש לבטל החלטה זו או לשנותה? נראה לי שזהו חלום צנוע בהרבה מחלומותיו של שר החוץ שלנו, שמעון בעל החלומות. 2. לשכנע את מדינות אירופה וארה"ב לפתוח את שעריהן בפני פליטים פלסטינים ולא לחכות להסכם שייתכן שלעולם לא יושג. 3. לשקם ביוזמתנו את מחנה הפליטים שועפט, הנמצא בריבונות ישראל בצפון ירושלים, ע"י הקמת שכונת מגורים בבנייה רווייה ויישוב תושבי המחנה בשכונה זו. 4. קביעת עובדות בשטח באותם מקומות בהם יש התעוררות ערבית סביב שרידי הכפרים העזובים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מר מנדלסון היקר, איש באירופה אינו מתייחס ברצינות להזיותיהם השונות של הפלסטינאים בדבר 'זכות השיבה הקדושה' בנוסף לדרישתם למדינה ריבונית ועצמאית. כל הכרה אירופאית ב'זכות' מעין זו עלולה לשמוט את רגלי האירופאים עצמם, בבואם לדיון נוקב בתוצאות מלחמת העולם השניה. הכלל והעיקרון המקובל במשפחת העמים התרבותיים מדבר על הפסדו הברור של הצד אשר פתח וחירחר במלחמת יש ברירה - דבר אשר ביצעו הגרמנים החל משנת 39, ממש כערביי ישראל החל משנת 47. אלו הם פני הדברים - המאוד לא נעימים - אף באירופה, אך אינני חושב שבנמצא מדינה אירופאית אשר תרים ידה באסיפה הכללית של ארגון האומות המאוחדות לביטול החלטה 194, ולו מפחד ממשי מגלי טרור ערבי-מוסלמי בשטחה. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין קשר בין הצד הפותח במלחמה לבין זכות השיבה. גם הצד המותקף במלחמת ברירה אינו זוכה בהשגים ארוכי טווח מכוח נצחונו (כגון שטחים שהצליח לכבוש). הוא זוכה רק בהיתר לשימוש תגובתי בכוח. מדוע לא תכיר אירופה בזכות השיבה של פליטים שגורשו מבתיהם – לשיטתם – בניגוד לדיני המלחמה ומתוך רצון לקבוע עובדות בשטח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרופ' שק"ר שלום, אירופה אינה יכולה להכיר בזכותם של פליטים אשר גורשו ונושלו מבתיהם בגין הסיפור האירופאי עצמו; תוצאות מלחמת העולם הראשונה והשניה אינן מאפשרות כל חזרת פליטים למולדתם המקורית - ובמיוחד אמור כלל זה כלפי הצד הפותח במלחמה. כל נסיון לממש חזרת פליטים למקומות שונים באירופה נדון לכישלון חרוץ, דבר עליו מסכים הרוב המוחץ במדינות אירופה. מבחינה זו מצבה של מדינת ישראל חמור הרבה יותר, היות ומליוני הפליטים הפלסטינאים האמורים לשוב אליה מעוניינים בפירוש לשנות אופייה של מדינה ציונית זו, ואף לפרקה כליל מנכסיה התרבותיים-רוחניים, תוך השלטת ערכיהם שלהם בדרכים שונות - תופעה אשר ח"כ בישארה היטיב לא אחת לתארן. מעניין אף לציין שהפלסטינאים מקפידים לתבוע לעצמם זכות שיבה זו באופן גורף העובר בירושה מאב לבנו, דבר אשר למעשה אינו קיים באירופה כלל, ואף לא בחברות אחרות - כולל החברה היהודית-כסנופובית אשר מאות שנים מקפידה לשנן את רצון השיבה לארץ ציון ירושלים, אך לאו דווקא באמצעים אלימים אפריוריים גרידא בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר מאן היקר, חסרים לי נתונים: אילו עמים/קבוצות תובעים שיבה למולדתם באירופה? לגבי ההקבלה בין הפלסטינים ליהודים בעניין זכות השיבה, הרי שהציונות עמדה על זכותה לשוב לארץ על אף קיומה התמים של זכות של צד שלישי (הערבים בארץ), ובהתעלמות מזכות זו (אתוס "הארץ הריקה"), ואף לאחר 2000 שנים; ולאחר שנתקלו בהתנגדות לא בחלו בכל אמצעי אלים ושאינו-אלים (הרג, גירוש, הפקעה). התביעה הפלסטינית הינה מוצדקת יותר מזו הציונית (בקונטקסט המוגבל של זכות השיבה, אסייג זאת בהמשך): ראשית, היא איננה מופנית כלפי צד שלישי, אלא כלפי הצד המגרש/הורג עצמו. שנית, אורכה פחות מאלפיים שנים. שלישית, התובעים את השיבה הם הם אשר עדיין פגועים מאקט הגירוש: במחנות פליטים, בעוני נורא, ללא בסיס קיום חלופי זולת ה"חסד" של עבודה בישראל, בטאטוא רחובותיה, השתתפות במפעל בניינה, שטיפת הצלחות מהם אכלו בניה בחגיגותיהם במסעדות, הכל בשכר תת-מינימום. ולעניין האלימות, האלימות של הפלסטינים למימוש זכות השיבה היא סימטרית: גם אם תביעת הזכות שלהם אלימה, היא תגובתית לאלימות.(1) והשימוש באמצעים אלימים אינו שולל את הדיון בזכות עצמה. ואף על פי כן, בראיה הסטורית אינני סובר כי הזכות לשיבה צריכה להיות ממומשת, או אף מוכרת, בידי ישראל. שלום ישראלי-פלסטיני אינו צריך להיות מבוסס על חלוקת אשמה בין התנועות הלאומיות, דם מול דם, או ילד מול ילד, או סבל מול סבל, או מי היה ראשון או איך פעל ועל שום מה. הנראטיבים המתחרים כה חלוקים זה על זה, שהנסיון להכיל אותם יחד בפשרה מהסוג "העקרוני", כלומר להגיע לנראטיב מוסכם, נדון לכשלון מדעיקרא. הדרך היא להביא אותם לכדי פשרה "מטא-נראטיבית", הכרה בקיומם של נראטיבים מתחרים (שקודמת לה הכרה _של_ הנראטיבים המתחרים, דבר שלא נעשה כלל כיום), ומציאת נוסחת פשרה צופת פני עתיד, המבוססת על הסבל המשותף, ההדדי והאחר של הצדדים, והרצון למנוע אותו בעתיד. מובן זה של המושג "פשרה" בעייתי מכדי שיהיה מושג בעתיד הנראה לעין. ---- (1) ויש לחזור על מה שאמרתי לעיל: אנחנו היינו אלימים ראשונים; והם היו אלימים ראשונים; וכל מי שפוצח בדיון ה"מי התחיל" מעיד על עצמו שאינו מעוניין בפתרון הסכסוך, שכן לעולם לא יימצא לו פתרון בדרך זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הנתונים החסרים לך- אזרחי צ'כוסלבקיה ממוצא גרמני (אינני זוכר כרגע את מספרם, אך הוא עולה על מיליון ללא ספק) שהתגוררו בחבל הסודטים, גורשו לגרמניה בשנת 1946. לא מכבר צפיתי בכתבה ב BBC שבה רואינו פליטים מהסודטים, שעדיין בחיים, ואשר הביעו רצון לשוב. פרט לכך, טרנספר המוני התנהל בין יון וטורקיה, ובשטחי בריה"מ לשעבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין, תודה. הטרנספר בין יוון ותורכיה לא התנהל בהסכם בין המדינות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, סבורני שהיה הסכם, אך מה בכך? אותו איכר טורקי שגורש מאדמתו היה קורבן של הנהגה מסוימת שהתעלמה ממשמעות פעולותיה לגורלו-ממש כשם שהפליטים הפלסטינים הם במידה רבה קורבן של הנהגתם הם אשר יזמה את מעשי האיבה מייד לאחר אישור תוכנית החלוקה בנובמבר 1947. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
10 מיליון(!!) גרמנים שגורשו משטח פולין לגרמניה בסוף מלה"ע II, פולין סיפחה את השטח והוא שייך לה עד היום. את השטח הזה קיבלה פולין מסטאלין כ"פיצוי" על השטח במזרח פולין שסיפח סטאלין לברה"מ. על פי עדותו של מר מאן, אישתו שייכת איכשהו לקבוצת המגורשים האלה, ולא עולה על דעתה לדרוש זכות שיבה, ואף לא פיצויים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, פרט לגירוש מחבל הסודטים, אזרחים ממוצא גרמני ''טרונספרו'' גם מפולין ומקומות אחרים במזרח אירופה. עם זאת, יש לציין כי רבים מהגרמנים שגורשו מפולין היו למעשה ''מתנחלים'' שנשלחו לפולין מגרמניה לאחר הכיבוש הנאצי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר בשטח של גרמניה עוד הרבה לפני מלה"ע II. איפה מצאת את תאוריית "המתנחלים הגרמנים"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני זוכר כרגע היכן קראתי על כך. כן זכור לי שנושא העברת אוכלוסיה גרמנית ל"מזרח" עלה כאחד ההסברים לכך שבאמנת ז'נוה הרביעית (כמדומני) נכלל הסעיף המפורסם האוסר על כובש להעביר אוכלוסיה לשטח כבוש (על סמך סעיף זה מבוססת הטענה כי ההתנחלויות בשטחי 67 אינן חוקיות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רק מקווה שלא מדובר פה במין דיסוננט שנגרם כתוצאה מאמונה דתית-פוסט-ציונית, שרק הציונים האכזרים יכלו לגרש פלסטינאים ללא שום הצדקה מוסרית. זכות השיבה של הגרמנים (מדובר אולי בעשרות מליונים אם נחשיב את צאצאיהם!) לאדמתם לא צודקת יותר או פחות מזכות השיבה של הפלסטינים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) אנסה להשיג את המקור 2) אני מסכים לחלוטין לדעתך כך שלא ברור לי מדוע אתה סבור שמדובר פה ב"מין דיסוננס וגו"'. מטרתי רק להמחיש כי טרנספר הנו אקט שהתרחש לא פעם בעבר, על רקע צירופי נסיבות היסטוריים שונים. כלומר, יש לי ביקורת מסוימת על הצגת הפלסטינים את הטרגדיה שלהם (הקשה ללא ספק) כאירוע חריג בחומרתו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |