בתשובה לקורא במדבר, 18/07/04 19:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אליוכין מת בהיותו אלוף העולם, דבר די נדיר. עם זאת - אלוף העולם היה אז חופשי לבחור את יריביו. בובי פישר לא הפסיד את התואר בקרב אלא סירב להגן עליו, היות שהיו לו חילוקי דעות כלשהם עם איגוד השחמט העולמי. יש כמה סיבות לכך שהוא נחשב בעיני רבים לשחמטאי הגדול בתבל. בין השאר - הקלות שבה ניצח את בוריס ספאסקי בקרב הכתר בשנת 1972, וכן תחרות בינלאומית כלשהי בה ניצח בכל המשחקים ללא אף תוצאת תיק"ו. סגנון משחקו של פישר היה במיטבו הרפתקני ואימפולסיבי. אני מאמין שהוא לא היה מנצח את קרפוב, שהיה מחושב ומדוייק, אם כי לא מבריק. היו כמה שחמטאים בעבר הרחוק שלא היו להם יריבים ראויים לשמם, ועל כן שליטתם היתה מוחלטת מעבר למה שמסוגל להגיע שחמטאי כלשהו בחמישים השנים האחרונות. בסטנדרטים דהיום, משחקיהם אינם נראים יוצאי דופן, אך הם חיו בעידן בו לא היה שחמט מקצועני. פול מורפי היה הבולט שבהם. שיעור נצחונותיו היה 86%. אם לשפוט על פי האסתטיקה של המשחקים והעומק התחבולתי, נראה לי שמיכאיל טאל היה אלוף העולם המהנה ביותר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהקטע המרשים ביותר של פישר לא היה הנצחון על ספסקי דווקא אלא הדרך לשם, עם הנצחונות המדהימים על יפים גלר (6-0), בנט לארסן (6-0) וטיגראן פטרוסיאן (6.5-2.5). מעולם לא אירע, לא לפני כן ולא אחרי כן, ששחמטאי יפגין עליונות כזו על יריביו בקרבות מועמדים לכתר. שם, וגם בקרב עם ספסקי, הוא הפגין דווקא כשרון מובהק בניצול יתרונות עמדתיים ולא בהכרח משחק הרפתקני. לדעתי, לא היה כלל ספק שהוא היה מנצח את קרפוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקו זה ראשי תיבות?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון; אלו ראשי-תיבות בדיעבד. ע"פ "מילון ההווה", מקור המלה "תיקו" בארמית, שם פירושה "תעמוד", כלומר: "תישאר הבעיה תלויה ועומדת". אגב, למיטב ידיעתי גם התיבות "לשון עם זר" כפירוש למלה "לעז" הם ראשי-תיבות בדיעבד ולא מקור המלה. מישהו יכול לאשש או להפריך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפסוק "בצאת ישראל ממצרים..." הוא מתהלים כמובן. לפי הדוגמאות בלשון המשנה רואים שהמשמעות היא אכן שפה זרה; למשל, במסכת מגילה: "אבל קורין אותה [את מגילת אסתר] ללעוזות [דוברי שפה זרה], בלעז [בשפתם]; והלועז ששמע אשורית [עברית], יצא." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הפירוש "תעמוד" כקיצור של "תיקום" נראה לי קצת בעייתי. כל כך קשה לכתוב מ"ם? אמנם, פעם אחת לפחות מופיע בתלמוד "תיקו" במובן "תיקום" ממש: "כל חדא וחדא תיקו בדוכתיה, בזבחים טז:. וייתכן שזו טעות העתקה - בגרסת התוספות מופיע "תיקום". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שקרפוב היה (והינו) מחושב ומדויק ושחקן עמדתי מעולה, אבל כפי שאמרת, לא מבריק. קספרוב, שניצח אותו פעמיים בדו קרב על אליפות העולם והגן מולו בהצלחה על תוארו פעם אחת נוספת, אכן נחשב לשחקן מבריק במלוא מובן המילה שמשחקו מצטיין בכל העולמות - תחבולני, עמדתי, אסתטי ואסטרטגי. מזה שנים רבות מאוד וגם כיום הוא מוביל את טבלת הרייטינג העולמית, וכאשר הוא צריך להתמודד עם פונומאריוב, אנאנד, קרמניק (שקספרוב אמר לו שיבוא יום וייקח ממנו את תוארו כאלוף העולם, כפי שאכן קרה) ואחרים ברמתם, קשה לומר על קספרוב שאין לו מתחרים ראויים. בוודאי שלא ניתן להשוות אותו לאנדרסן, מורפי או אפילו פילידור לפניהם, כלומר לגדולי השחקנים שלפני עידן השחמט המדעי שהחל עם שטייניץ. לדעתי, קספרוב בשיא כושרו (שיא שהגיע שנים רבות אחרי שכבש את אליפות העולם מידי קרפוב) היה מנצח, לא בלי קושי, גם את בובי פישר בשיא כושרו (1972). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרפוב הוא היום עובער-בוטל (יחסית). קצת עובדות למען הסדר הטוב: קספרוב וקרפוב התמודדו ביניהם חמש פעמים (לא שלוש פעמים, כפי שאמרת) כשהדו קרב הראשון בשנת 1984 הופסק אחרי 48 משחקים במצב 5-3 לטובת קרפוב (ככל הנראה, משום שזה התמוטט). שנה מאוחר יותר, ניצח קספרוב 13-11, שנה אחרי כן ניצח 12.5-11.5 ובקרב בשנת 1987 סיימו השניים בתיקו 12 (מקרה ממוזל מאוד לקספרוב, שפיגר בנקודה לפני הקרב האחרון והצליח בלא מעט מזל לנצח בו). במקרה של תיקו התואר נותר אצל האלוף. בקרב האחרון ביניהם, בשנת 1990 בלונדון, הוכח שזמנו של קרפוב הולך ותם. אחרי תוצאה של 8.5-8.5 ב-17 הקרבות הראשונים, הפסיד קרפוב שלוש פעמים בשבעת הקרבות האחרונים ונוצח 13.5-10.5. לגבי הובלת טבלת מד הכושר העולמי (כך קוראים לזה): בדרגות הגבוהות כה קשה לצבור נקודות נוספות עד שהמעבר מהרמות הגבוהות מאוד (מד כושר של 2710 ומעלה) לרמות הקספרוביות (2800 ומעלה) הוא במובנים רבים פשוט בלתי אפשרי (ר' כאן: http://en.wikipedia.org/wiki/ELO_rating_system). כמובן שצריך לזכור, כפי שציינת, כי קספרוב לא רק אמר שקרמניק ייקח ממנו יום אחד את תוארו – קרמניק כבר עשה זאת בשנת 2000, כך שקספרוב אינו אלוף העולם מזה ארבע שנים. בינתיים, נחכה ללקו. לגבי אם קספרוב בשיא כושרו היה מנצח את פישר או לא – זו שאלה שקשה מאוד להכריע בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שבדרגות הגבוהות קשה לצבור נקודות נוספות, אבל לא מאוד קשה להפסיד נקודות. העובדה היא שקספרוב מחזיק לאורך שנים בדירוג הגבוה ביותר אי פעם ולא יורד משם. לגבי אי היותו של קספרוב אלוף העולם מזה כמה שנים: זה בדיוק החיזוק המשמעותי כל כך שהבאתי למעמדו חסר התקדים. הוא כבר לא אלוף עולם, אבל כן נחשב לגדול השחקנים, ויש מדד מתמטי שמתאר את זה, שבו כאמור קספרוב שומר בעקביות על הרמה הגבוהה אי פעם שהיא ייחודית רק לו. לא מופרך לדעתי להניח שקספרוב עוד יחזור ויכבוש את התואר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הוא כבר לא אלוף עולם, אבל כן נחשב לגדול השחקנים" לסיבה לכך קוראים "יחסי ציבור" – קספרוב הוא שם מוכר ואנשים (ובמיוחד עיתונאים) נוטים לדבוק במוכר להם. ספק אם בגילו, 41, הוא מסוגל אכן לכבוש מחדש את התואר... אבל תמיד תיתכנה הפתעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטבלה לא משקרת. (קספרוב הוא רמת מד כושר בפני עצמה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטבלה דווקא כן משקרת. קספרוב משמר את מד הכושר שלו כאשר הוא אינו משחק, מה שקורה די הרבה (משחקים הנחשבים לצורך דירוג פיד"א). בשנתיים האחרונות, לדוגמה, הוא שיחק רק 41 משחקים הנחשבים לצורך דירוג פיד"א. כל השאר היו תחרויות שאינן נחשבות לצורכי דירוג. אנאנד וקרמניק, שגם הם עושים חישובים כאלו, שיחקו בכל זאת כמות כמעט כפולה (77 ו-70 משחקים). האמת הפשוטה היא שכדי לעלות מהמקום השני לראשון אתה צריך לשחק די הרבה משחקים עם קספרוב, מה שלא קורה יותר מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שקספרוב ישחק נגד עצמו (הוא בכל מקרה ינצח) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל כשהוא משחק נגד עצמו הוא לא מרוויח נקודות... אולי שישחק נגד קספרוב ב' (כמו נבחרת ב' כזו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה, מה קורה בגיל 41? הסיבולת לב-ריאה כבר לא מה שהיתה? מסת שרירים בעיתית? (ושאלה אחרת - שחמטאים לוקחים סמים?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שהמחשבה כבר לא מהירה, מבריקה וחדה כמו פעם. גם אצל מתמטיקאים רבים הפריחה היא בגילאים צעירים מאוד (סביבות העשרים) ואחרי גיל 40 הם "שרופים". כמובן שיש גם יוצאים מן הכלל (ארדש הוא הדוגמא הקלאסית). אתה יכול לקרוא את הארדי מתלונן על זה ב"התנצלותו של מתמטיקאי". אני מביא כאן מתמטיקאים, כי דומני שיש קשר כלשהו בינם לבין שחמטאים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''סביבות העשרים'' זו הגזמה. ''שרופים'' זו הגזמה פרועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל השאלה היא מה האסוציאציה שלך מ''שרופים''. הכוונה שלי הייתה ''לא יחזרו יותר על ההישגים הגדולים שהם השיגו עד עכשיו''. את ''סביבות העשרים'' אולי צריך לתקן לסביבות השלושים, אולי אפילו אמצע השלושים - היה לי את גדל בראש כשכתבתי את זה, ולכן נטיתי לעשרים. אתה מוזמן להביא לי דוגמאות נגד, אשמח להכיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גדל הוא דוגמא מאד לא מייצגת (אפשר להציע את המדד הבא: כמה זמן לוקח להסביר את המשפטים המרכזיים, *כולל הוכחות*, לבוגר תואר ראשון *ממוצע* במתמטיקה. את המשפטים העיקריים של גדל אפשר להסביר בשעתיים. את העבודות של כמעט כל מתמטיקאי בולט אחר אי אפשר להסביר בכלל). (אולי עכשיו תורי להגזים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי (למרות שאני לא בטוח עד כמה המדד שלך טוב; אם קל להסביר משהו, זה לא אומר שהיה קל גם להמציא אותו), תוכל להביא דוגמא למתמטיקאי שעיקר פריצת הדרך שלו הייתה אחרי גיל 40, ומהווה דוגמא מייצגת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מתמטיקאי, אבל הנס בתה כתב מאמרים מדהימים ביופיים בפיזיקה גרעינית כאשר היה מעבר ל-90 (אם כי היה ברור מן המאמרים שהוא לא מעודכן בהתפתחויות המודרניות של התחום). אני חושב שברמת הממוצע אתה צודק. אלא שלמזלנו זה מקרה בו הוריאציה כל כך גדולה (ומקרה בו דוקא החריגים קובעים) שהההתנהגות הממוצעת פחות חשובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא נופל לדיון על כשלים סטטיסטיים? כלומר, מתמטיקאי שהוא חומר ל"פריצת דרך" משמעותית בתחומו, כנראה שהיו לכך סימנים עוד בגיל צעיר, לא? בהנחה שהוא התחיל בגיל 20, היו לו כבר 20 שנה להראות ניצוצות של גאונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, ייתכן. מצד שני, אפשר לטעון שדווקא בגיל 40 המתמטיקאי מגיע ל"בשלות", כי הוא מכיר הרבה יותר תחומים, ומנוסה הרבה יותר מאשר בגיל 20, אז אם הגאונות לא נפגמה, הגיוני שהוא יגיע להישגים עוד יותר גדולים מאשר הגיע לפני 20 שנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את "גיל 20" שלך צריך, כמעט בוודאות, לעדכן כלפי מעלה; נדמה לי שכבר יותר משבעים שנה לא התפרסמו יותר מדי מאמרים מתמטיים חשובים של חוקרים בני פחות מ-23, נניח, והמגמה של "גיל המינימום" הזה היא לעלות. בסוף תגובה 214282 יש משהו בנושא הזה. 23 זה עדיין צעיר, בלי ספק, אבל כדאי לזכור שרק לפני 250 שנה עוד היה סביר לחדש חידושים בגיל 17. מתמטיקאים טובים ודאי שאינם "נשרפים" אחרי גיל 40; כפי שציינת, הם יותר מנוסים ומלומדים אז, ובמקרים רבים ממשיכים לחדש ולעיתים להדהים. אולי נכון יהיה לומר שלפני גיל 30 קל יותר להיות נועז ומקורי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני חוזר בי מהקשקשת שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויירשטראוס. אבל הוא באמת יוצא דופן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הבנתי ששמו של קנטור קשור יותר מכל לחקירת האינסוף, ובעיקר להוכחה שהממשיים אינם בני מנייה. באיזה שלב בחייו פרסם קנטור את ממצאיו אלו ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או קיי לא חשוב... הוא היה בן 28. בגיל 40 הוא כבר היה על הקרשים מבחינה נפשית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדליית פילדס, אם זיכרוני אינו מתעתע בי כהרגלו, ניתנת רק על תוצאות שמגליהן צעירים מגיל 40. למה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל הידוע לי, אחת המטרות של המדליה היא לעודד ולסייע לחוקר צעיר בהמשך דרכו. אגב, אנדרו ויילס1 לא זכה במדליה אלא בפרס מיוחד שהומצא במיוחד בשבילו וניתן לו באותו פורום שבו מחולקת המדליה; הסיבה היתה גילו המתקדם מדי. 1 שהוכיח את משפט פרמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסביבות הגיל הזה – לפעמים יותר ולפעמים פחות – מתחילה ירידה בכושר הריכוז לאורך זמן וביכולות חישוביות מסוימות. שחמטאי בן 41 (וגם בן חמישים או שישים) עדיין מסוגל להבריק כמו בנעוריו ועשוי להצליח בקרב מסוים או בתחרות מסוימת ולהפגין את הרמה שהפגין בנעוריו, אך ככל שחולף הזמן יכולתו להתמודד לאורך זמן בשורה ארוכה של דו-קרבות מייגעים פוחתת והולכת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כידוע, היכולות המנטליות כמו זכרון, למידה, יצירתיות ואינטלגנציה עוברים שינויים עם הגיל. למשל, היכולת לאחזר פרטים מהזכרון פוחתת עם הגיל אבל היכולת לזהות לא משתנה במיוחד ואפילו אולי עולה במקצת בגילאים מתקדמים (70). צעירים שמצליחים יותר ממבוגרים במבחני אינטלגנציה (מה שזה לא יהיה) זה לא חדשה מרעישה, אלא שבדיקות שונות מראות שאנשים מאותה קבוצת גיל דווקא שמרו על אותה רמת אינטיליגנציה לאורך השנים, ולעתים אפילו מעט יותר. כשמקזזים כל מני פערים (מי שבריא חי חיים ארוכים יותר), מגלים שבגיל יותר גבוה (85) היכולות הללו כבר מתחילות להתדרדר. אבל יש גם הבדל בסוגי החשיבה - חשיבה וזכרון מהיר לא מעידים בהכרח על אינטלגנציה גבוהה. היכולת האינטלקטואלית שמבוססת על צבירה של ידע, היכולת לגבש מחשבות ולהביע אותן עולה עם השנים (סופרים? היסטוריונים?). היכולת למחשבות מהירות ומופשטות -למשל לפתור חידות יורדת עם השנים (משוררים? מתמטיקה? מדעים מדויקים?). אז שחמט זה כמו מתמטיקה ושירה, כמו היסטוריה וספרות, או איזה שילוב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד אנקדוטה רלוונטית או לא: קאנט כתב את שלושת ספרי הביקורת, פסגת יצירתו (ובעיני כל מיני, פסגת הפילוסופיה בכלל), בין גיל 57 ל-70. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שחמט זה יותר כמו רכיבה על אופניים... הגורם המרכזי המונע משחמטאים מעבר לגיל מסויים לכבוש את הפסגה או להישאר בה הוא יכולתם לעמוד במאמץ המתמשך הכרוך בשורה ארוכה מאוד של משחקים, תחת לחץ נפשי ותחת לחץ זמן. במלים אחרות, זה סוג של סיבולת חשיבתית וכושר גופני שאנשים מבוגרים יותר פשוט אינם מסוגלים לשמר לאורך זמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי קובץ MP3 של מחזה רדיו בן שעה, בשם "מלחמת השחמט". המחזה מתאר את התחרות ברייקיאוויק בין פישר, הילד הרע של עולם השחמט ובעל הנטיות הפרנואידיות, ובין ספאסקי. אם אתה רוצה, שלח לי מייל כדי לארגן העברה של הקובץ. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |