|
לשאלתך האחרונה - לא, כי בשלב מסוים כבר לא אהבתי לעשן ולא נהניתי מזה. זה פשוט היה הרגל רע שקשה להיפטר ממנו. ההקבלה אינה מדויקת.
לגבי האוטו סוגסטיה - נו טוב, התבדחתי כשהשוויתי את זה לאהבה, אחד לאחד. האוטו סוגסטיה מתייחסת לצורך של האשה להאמין להבטחותיו של האהוב שלה, למרות שמבחן המציאות פסל אותן פעם אחר פעם. והצורך הזה להאמין שונה מאוד מההתאהבות או מהצורך לאהוב.
זה כמובן לא שחור ולבן, אלא תחושה מדורגת - הצורך להאמין לאהוב קיים גם במצבים פחות קיצוניים. יכול להיות למשל שמישהו שאני מאוהבת בו יבטיח לי שהוא יתקשר אלי מחר, ולא יתקשר. אני עדיין אקווה שהוא יתקשר, ואחכה עד מחרתיים, או עוד מספר ימים, מחמת הספק. אם אח"כ יבקש צ'אנס נוסף, אתן לו. ואם אנשים יספרו לי, למשל, שראו אותו בחברת עם מישהי אחרת, והוא יכחיש - אקווה שהשמועות מופרכות (או שהיא אחותו!). אולי אף אמשיך לקוות כך על פני זמן - אלא אם אראה אותם יחד בפוזה שלא משאירה מקום לספק.
כל זה, אני חושבת, מצוי בגבול ההתאהבות הנורמלית, עד כמה שהתאהבות יכולה להיות נורמלית :-) ולא עומד במבחן של ארבע הפלות והבטחות נישואין כרוניות שלא עומדות במבחן המציאות.
|
|