בתשובה לראובן, 18/07/04 12:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הוא שאמרתי - אין קשר לאינטליגנציה, מדובר במצב נפשי. אבל אני חולקת עליך לגבי ההסבר החד וחלק "אהבה". זה תנאי הכרחי אך לא מספיק. מעבר לה, יש צורך במבנה אישיות תלותי מסוים 1. והראיה: יש אנשים שעוזבים את מושאי אהבתם מסיבות שונות, אפילו פרקטיות כמו שינוי מקום מגורים, למרות האהבה. 1 במצב של התאהבות אכן נוצר מבנה מעין זה, אבל הוא קצר טווח - שהרי התאהבות רומנטית ממוצעת לא נמשכת יותר משלוש שנים (לפי מחקרים שבדקו אותה בקרב זוגות נשואים). האהבה שנשארת לאחר מכן היא בדרך כלל הרבה פחות נואשת ותלותית, אלא אם האדם ניחן במבנה האישיות הספציפי. בוא נאמר שבגלל המצב המסעיר והדרמטי שבמקרה דנן, ההתאהבות נמשכה עוד איזה שנה :-) עדיין קשה לי לראות מצב של התאהבות, אש להבה בוערת, שנמשך שנים על שנים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני הסכמתי איתך בעניין האינטלגנציה ובעצם כיוונתי לתגובה 233950, אבל התגובה המקורית שלך נראתה לי מפותלת מדי. אוטו סוגסטיה? זה דרך מנוכרת לתאר אהבה. האם את משתמשת בהסבר הזה כשאת מנסה להסביר למה רק עכשיו הפסקת לעשן? "ברקת ידעה שזה מסוכן, אבל מדובר במין אוטו-סוגסטיה קיצונית, שמעידה יותר על מצב רגשי מאשר על מנת משכל. אני מתארת לעצמי שרציונלית ולוגית, האשה הזו היתה יכולה להבין ולהסכים שמהסיגריות הללו הזה לא יבואו ויטאמינים, ושכדאי לה להיפרד מהם. אבל רגשית ומעשית, היא התקשתה מאוד לעשות זאת". לא יותר פשוט , ועם משמעות זהה, להגיד - "ברקת אהבה לעשן"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשאלתך האחרונה - לא, כי בשלב מסוים כבר לא אהבתי לעשן ולא נהניתי מזה. זה פשוט היה הרגל רע שקשה להיפטר ממנו. ההקבלה אינה מדויקת. לגבי האוטו סוגסטיה - נו טוב, התבדחתי כשהשוויתי את זה לאהבה, אחד לאחד. האוטו סוגסטיה מתייחסת לצורך של האשה להאמין להבטחותיו של האהוב שלה, למרות שמבחן המציאות פסל אותן פעם אחר פעם. והצורך הזה להאמין שונה מאוד מההתאהבות או מהצורך לאהוב. זה כמובן לא שחור ולבן, אלא תחושה מדורגת - הצורך להאמין לאהוב קיים גם במצבים פחות קיצוניים. יכול להיות למשל שמישהו שאני מאוהבת בו יבטיח לי שהוא יתקשר אלי מחר, ולא יתקשר. אני עדיין אקווה שהוא יתקשר, ואחכה עד מחרתיים, או עוד מספר ימים, מחמת הספק. אם אח"כ יבקש צ'אנס נוסף, אתן לו. ואם אנשים יספרו לי, למשל, שראו אותו בחברת עם מישהי אחרת, והוא יכחיש - אקווה שהשמועות מופרכות (או שהיא אחותו!). אולי אף אמשיך לקוות כך על פני זמן - אלא אם אראה אותם יחד בפוזה שלא משאירה מקום לספק. כל זה, אני חושבת, מצוי בגבול ההתאהבות הנורמלית, עד כמה שהתאהבות יכולה להיות נורמלית :-) ולא עומד במבחן של ארבע הפלות והבטחות נישואין כרוניות שלא עומדות במבחן המציאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שגם ארבע הפלות והבטחות נישואין כרוניות נופלות בקטגוריה של הרגל רע שקשה להיפטר ממנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל מבחינת משך הזמן בין התאהבות "נואשת" - לא ממוסדת, לא נענית במלואה - לבין אהבה שהופכת לקשר זוגי נורמלי. האחרונה מתחלפת מאהבה בוערת למשהו אחר תוך שנה וחצי בערך (נדמה לי. הספר Why We Love לא אצלי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו טענה ביולוגית או סוציולוגית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אמור להיות תאור עובדה אמפירית, עם הסבר סוציוביולוגי, כמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, לי היה נדמה שדיברו על שלוש שנים (אצל זוגות נשואים, עד הרגע שבו דיווחו על "היעלמות" ההתאהבות והתחלפות שלה באהבה). אבל אתה ודאי זוכר טוב ממני. לא יודעת אם היו מחקרים1 שבדקו כמה זמן נמשכת התאהבות "נואשת" או לא נענית. 1 אולי באמת הגיע הזמן למדוד כמה זמן עוד אמשיך להרגיש כך כלפי האינסטלטור המקסים ההוא :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן דיברו על שלוש או ארבע שנים (הזמן שנדרש להעמיד צאצא בר-קימא בתרבויות עתיקות של הומנידים) אבל נדמה לי שקראתי בספר שהזכרתי קודם שמדובר על שנה וחצי. לגבי התאהבות לא ממומשת, אני חושב שסטיית התקן גדולה מאד1. __________ 1- מנסיון החיים שלי ומסיפורים ששמעתי. לא זכורים לי מחקרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כמה זמן שמעתי ברדיו איזה ביולוג(או שמא רופא) ישראלי מדבר על זה. הוא ניסה למכור משהו בקשר לחלבונים במוח שלוקח להם הרבה זמן להתפרק. עד כמה שאני מבין, מולקולה של חלבון לא יכולה לשרוד כל כך הרבה זמן, ולכן אני מתקשה להאמין שתחושה כזאת יכולה לשרוד חודשים ושנים ללא מערכת משוב, שמחדשת את המלאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המוח, כידוע, הוא מומחה גדול בייצור משוב-עצמי, והמקרים שאני מדבר עליהם כללו גם קשר ממשי מסוג כלשהו (יזיזות, מכתבים, כאלה). אבל אני מתחיל להרגיש לא נוח עם הספקולציה שהבאתי, בהיותה מבוססת רק על אנקדוטות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שבמאות שעברו, קצב החיים (וגם התקשורת) היה איטי יותר, האידיאלים גדולים יותר, והיה אפשר להכריז על התאהבות נצחית לאחר פגישה אחת, כמעט ללא שיחה וודאי ללא מגע. מן הסתם נרשמו אז מקרים של אהבות נכזבות ארוכות מאוד. זה לפחות מה שעולה מסרטים וספרים שמתייחסים לתקופות שונות שבין ימי הביניים למאה ה-19. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חושב שבמאות שעברו שעברו, כל הרעיון של אהבה רומנטית לא היה קיים בכלל. הוא הומצא כטריק כדי לסתום לכל מיני אבירים את הפה - הנה, ההתאהבות הנשגבת ביותר היא מרחוק, לאורך שנים. עכשיו לך להלחם ובינתיים אני אזדרגג עם האהובה הבלתי מושגת שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פנלופה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פנלופה מסמלת נאמנות, לא (בהכרח) אהבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאירודיקה ואורופאוס | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, כך טוענים - שהאהבה הרומנטית (החצרונית?) היתה תולדה של המבנה החברתי והכלכלי, של שיטת הטירות והאדונים, ונתנה אפשרות לשלוט בהתנהגותם של האבירים. אבל לכל הבניה כזו של אהבה, או כל רגש אחר, בכל תקופה שהיא, אתה יכול למצוא סיבות "פרקטיות" כאלה. וכבר דיברתי פה מספיק על הבניית הרגשות הרומנטיים בעידן הקפיטליסטי, למשל - תגובה 121621 . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהאידיאל של האהבה הרומנטית הוא תוצר של התקופה הרומנטית. היתה 'אהבה נצחית', היתה 'אהבה מרחוק', היו סיפורי על אהבה בסגנון של רומיאו ויוליה מאות שנים לפני שנטבע אידיאל הרומנטיקה, אבל כאידיאה בפני עצמה אני לא בטוח שדבר כזה אכן היה קיים גם בתקופה שאתה מדבר עליה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידידות עם זי"ן. אם אתה מעדיף משהו פחות סתום, הרי לך מתוך רב מלים: יְזִיזוּת שֵם נ' [סלנג] מערכת של יחסי ידידות הכוללת גם יחסי מין, ללא קשר רומנטי וללא מחויבות הדדית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו דנה אינטרנשיונל לדעתי, או אולי מישהי בשם זיוה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |