|
||||
|
||||
'' אבל בשום מקום לא חוגגים את האלימות לשם אלימות כמו שזה נעשה בסרטים מערביים'' לא להגזים. בסרטים הספציפיים אותם ראית זה די נכון, אבל בהחלט לא חסרים סרטי אנימציה יפנים שהם חגיגה אלימה לתפארת (שגם להם יש ערך אסטטי מעבר לסתם בידורים. אבל זה כבר נושא אחר, לאתר אחר ולפורום אחר). |
|
||||
|
||||
''אגב, כל זה נוגע רק למונונוקי. אני בטוח שיש מספיק סרטים יפאניים מלאי איברים כרותים שמהווים חגיגה לעיניים, פשוט לא ברור לי למה להיטפל למיאזקי דווקא.'' תזכור גם שהויכוח התחיל מההכללה שהאלמוני עשה על האנימות. לא מספיק להראות שלא חסרים סרטי אלימות יפניים, צריך להראות שכולם כאלה, ושבכולם המסר נקבר תחת מעטה האלימות, ולפחות אצל מיאזקי, שאתה הבאת בתור דוגמא, זה לא. |
|
||||
|
||||
אכן (וסליחה על הטעות המרפרפת שלי). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |