|
||||
|
||||
חיפוש מאומץ בארכיון nsu לא העלה בידי את אותה ידיעה שאצטט לכן מן הזכרון. כידוע נגרמת עששת ע"י בקטריה המפרקת סוכר בין היתר לחומצה המאכלת את ציפוי השן. חוקרים הצליחו להנדס וריאנט של אותה בקטריה, שאינו פולט כל תוצרי לואי המזיקים לאדם. בנוסף העניקו לוריאנט יתרון המקנה לו עליונות על-פני הבקטריה הקיימת במאבק על שינינו. גרגור חד-פעמי של שלוק תרבית בקטריות מהונדסות פוטר אדם לנצח מעששת. המחיר זניח. יעילות עולה בכל קנה מידה על כל צחצוח, קפדני ככל שיהא. החוקרים הוסיפו וטענו כי לדעתם הם בסה"כ הקדימו התפתחות אבולוציונית נדרשת בכמה מאות אלפי שנים, שהרי ממילא בסופו של דבר היה על אותה בקטריה להתאים עצמה לפונדקאי. |
|
||||
|
||||
אינני מכיר את הפיתוח הזה, אך לעניין התאוריה, יש כאן טעות בסיסית. הטפיל צריך להתאים את עצמו לצרכי המאכסן רק במידה שלא תגרום לקיצור תוחלת חייו הפוריים. מעבר לכך - אין לו יתרון אבולוציוני. היות ואנשים שיש להם עששת אינם מפסיקים להתרבות לפני אנשים שאין להם עששת, אין לצפות להאצה אבולוציונית מסוג זה שתיארת. יתכן שיש כאן הסתגלות אבולוציונית מסוג אחר: אם החידק לא יגרום לעששת ייפסקו נסיונות האדם להשמידו. עם זאת - נסיונות האדם בהשמדת חיידקים קיימים כ-60 שנה, שהם הרף-עין אבולוציוני. לכן מוקדם *מאד* להסיק מסקנות מסוג זה. והערה נוקדנית אחרונה: "בקטריה" היא צורת רבים (לטינית) של "בקטריום". לא צורת נקבה כלשהי. עדיף "חידק". |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |