|
||||
|
||||
מאוד מעניין, יחסית לספר היסטוריה. אני מאוד אהבתי את הבהירות ואת השכל הישר, שמאפשרים לקורא מעבר טבעי וחלק מאסטרטגיה או מדיניות אל טקטיקה ואפילו חיי יום יום - בספר יש את כל הפרטים החשובים בעיני תוקידידיס, כל אלה שהצליח לאמת ממספר מקורות (והוא מתאר איך הוא אוסף את המידע שלו), בלי לוותר על אף אחד מהם מטעמי רזולוציה. יש שם למשל כל מיני תיאורים של מצורים שהוא מספר איך הם נפרצו ואיך השפיע נמנום של חייל צר על הבריחה, ולצד זה תיאורי קרבות של ציים שלמים או של שנות שלום. אולי לא כולם יסכימו איתי, אבל אני קראתי את הספר כספר ולא כאינדקס של נתונים היסטוריים, וככזה הוא כיפי ומעניין ומחכים. |
|
||||
|
||||
יש המלצה מיוחדת מבין האחרים? משהו שהפתיע אותך לטובה? |
|
||||
|
||||
נאבוקוב באנגלית היה ממש יוצא דופן, במיוחד lolita ו pale fire. בעקבות הזמן האבוד מאוד מרשים (אם כי לדעתי הכרך הרביעי פחות טוב), ולמי שיש סבלנות, שינסה לפחות את שני הכרכים הראשונים (במילא האחרונים עוד לא תורגמו). אוגוסטינו ואי-ציות של אלברטו מוראביה, שאני אוהב, היו מאוד טובים (נראה לי מאוד חשוב לקרוא אותם ברצף). עוד ספרים שמאוד אהבתי הם "גם אהבתם גם שנאתם" של חיים באר (גם בגלל הסיפור על ביאליק ברנר ועגנון, וגם בגלל שחיים באר כל כך מוצא חן בעיני כאישיות (מהמעט שראיתי ורקאתי)), "נבוכותיו של החניך טרלס" של מוסיל, "בורות" של מילן קונדרה, "ארוחת בוקר בטיפאני" של קאפוטה (חבל שקראתי תרגום). היו עוד ספרים מעולים בעיני, בחרתי ככה די במהירות ואם אזכר במישהו אחר אולי אעדכן את התגובה. בנפרד אפשר לציין את כל היוונים (והרומאי) שאני מאוד נהנה מהם ומתרגש מהם: כמובן שהאודיסאה היא גולת הכותרת, אבל גם כסינופון ואפלטון מאוד מצאו חן בעיני. זה המקום לשאול אם מישהו שמע על תרגום של תיאוגניה של הסיודוס. |
|
||||
|
||||
כל ארבעת הכרכים של ''בעקבות הזמן האבוד'' תורגמו לעברית. |
|
||||
|
||||
קראתי את הארבעה - אבל חשבתי שיש עוד. |
|
||||
|
||||
ואם אפשר, עוד שאלות. בטח כבר שאלו אותך: איך אתה בוחר? ראיתי שאתה אוהב לחזור לסופרים שכבר קראת. מישל וולבק, למשל, הופיע גם ברשימה של שנה שעברה; אבל הביקורות על "פלטפורמה" כל כך הרתיעו אותי שלא הייתי מנסה בכלל. אם כבר החלטת לעשות בליץ קונן דויל, מה הניע אותך לדחוף באמצע את הנרי ג'יימס והרוקי מורקמי1? זה לא מבלבל? 1 אהבתי מאוד את "יער נורווגי", ויש לי את The Wind-Up Bird Chronicle בהמתנה ליד המיטה. איך מרדף הכבשה? |
|
||||
|
||||
אמרו לי על הרוקי מורקמי שהוא משעמם ושהכתיבה שלו יבשה מדי לעיניים מערביות. על פי הלך הרוח הכללי כאן נראה שהרוב לא מסכימים עם זה. מישהו מוכן לחוות דעה מנומקת? |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שביכולתי לנמק מדוע סופר איננו משעמם או יבש. מי שמשתעמם, משתעמם; אני דווקא התרגשתי1 מ"יער נורווגי". אני מסכים שיש משהו "שונה" בכתיבה שלו (יפני? אולי), אבל לא הבחנתי ביובש דווקא. גם בורחס "יבש", לא? גם עליו אני משוגע, אז אולי אני לא דוגמה. 1 יש בעברית משהו יותר דומה ל-I was moved? "הרעיד נימי נפשי" נשמע לי מוגזם. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אני לא מכיר תרגום ממש טוב ל-I was moved אבל למשפט ההפוך I wasn't moved יש תרגום מדוייק - "לא הזיז לי". |
|
||||
|
||||
נשמע לי גם מופרז קצת וגם רגעי יותר מדי. בקיצור, לא אותו ניואנס. |
|
||||
|
||||
נגע ללבי? (מחיר אחרון, לי זה עולה יותר). |
|
||||
|
||||
אכן יפה, אבל מה בעצם רע ב"התרגשתי" שכתבת בהתחלה? נכון שיש לזה עוד משמעות, שמקבילה ל-excited, אז מה? גם ל-moved יש עוד משמעות, כידוע... "להתרגש" הוא מה שקורה לך כשאתה נתקל במשהו "מרגש". |
|
||||
|
||||
שום דבר לא *רע*, אבל נראה לי ש"נגע ללבי" פשוט מתאר יותר נכון את המצב. מלים, כידוע, לעיתים נדירות לוכדות בדיוק מושלם את מה שמנסים לומר, ואנו מנסים למזער את הסטייה. עצם זה שיש ל"ריגוש" עוד משמעויות לא מפריע לי. |
|
||||
|
||||
אין לי שיטה יותר מדי קפדנית (וחבל). בדרך כלל זה על פי רפרנסים מספרים אחרים, ולפעמים המלצות, ולעיתים רחוקות באקראי. העניין עם שרלוק הולמס הוא שקניתי כרך אחד עם כל הספרים והסיפורים, ובגלל שהוא די עבה ובפורמט די גדול העדפתי לא להסתובב איתו מחוץ לבית, מה שאומר שקראתי אותו במקביל לספרים אחרים ובסופי שבוע. בדרך כלל אני לא קורא במקביל אבל אני לא חושב שזה מפריע. בקשר למרדף הכבשה: I was moved by it. בקשר לפלטפורמה: לא קראתי ביקורות עליו, אבל חוץ מהעובדה שהוא בערך באותה מתכונת של שני הספרים האחרים שלו שקראתי אני דווקא ווז מובד ביי איט, ואני חושב שמה שהוא אומר על האיסלאם מעניין, גם אם אולי לא הכי מסובך, מקורי או זהיר או שקול. |
|
||||
|
||||
"רפרנסים מספרים אחרים" זה כשבדיאלוג ב"מיכאל שלי" מישהו מזכיר את כסנופון? שיטה מרתקת, ומאוד מתאימה לקראן סדרתי שכמוך: להסתמך על המלצות של דמויות בדיוניות יותר מאלו של בשר ודמים :-) כיוון שאני, מבחינתך, דמות בדיונית, בוא ואזכיר כמה ספרים כרפרנס: קראתי עכשיו (בטיסה, כרגיל :-( ) את "The Curious Incident of the Dog in the Night Time" ואהבתי, *למרות* שכל המבקרים כאחד התלהבו מהספר (טוב, לא באמת למרות, אני סתם מנסה להיות ציני) ו*למרות* שהספר עושה שימוש בפעלול שהוא כרגיל חשוד בעיני: התמקדות בדמות ראשית נכה, חולה או פגועה קלינית באיזה אופן. במקרה הזה, הרגשתי שהמטרה היא יותר מעניינת מאשר סתם כדי למרוט בכוח אילו מיתרים בלב. בפינת ההמלצה האזוטרית-משהו: "חץ הזמן" של מרטין איימיס. אה, ולא הבחנתי אם קראת את "רעב" של המסון. כדאי. |
|
||||
|
||||
צ"ל "דמות בְּדִיוּנִית". |
|
||||
|
||||
אני חושב שלא, אבל עוד לפני שהתחילה הרשימה קראתי שניים של המסון ואני נורא גרוע בשמות. את חץ הזמן לא קראתי. בכל אופן תודה על ההמלצות, הן תמיד מתקבלות בברכה ובדרך כלל אני מנסה לעקוב אחריהן. בכל אופן, בקשר לפסקתך הראשונה, מבחינתי זה ככה: אני לא מסתמך על המלצות של דמויות, אני קורא המלצות של סופרים. |
|
||||
|
||||
בעניין הזמן - "פרשת ג'יין אייר", מתרחש במציאות חלופית ומלא רמיזות ומחוות לספרות האנגלית הקלאסית, לצד הומור, אקשן ועלילות משטרתיות. חביב מאוד. (הקישור הבא מכיל, החל מן האמצע, המון ספוילרים לעלילה. עד כדי כך שאפילו אני, הלוחמת לשחרור מטרור האנטי-ספוילרים, חדלתי לקרוא באמצע). |
|
||||
|
||||
נשמע מעניין, תודה. (אבל לא הבנתי את "בעניין הזמן"...?) |
|
||||
|
||||
פשוט - הספר גדוש מסעות בזמן. |
|
||||
|
||||
שמעתי ש"מרדף הכבשה" הוא הספר הטוב ביותר של מורקמי. אני יכולה אישית להעיד על The Wind-Up Bird Chronicle שסיימתי לפני כמה חודשים, והיה פשוט *מוזר* (ונאמר לי ש"מרדף הכבשה" מוזר אף יותר). הוא הזכיר לי את "יער נורווגי" בקטעים, אבל בעיקר הטריד והשרה עליי מצב-רוח מאוד מסויים במהלך כל הקריאה. בספר ישנם כמה קטעים מטרידים במיוחד, והם עדיין לא יוצאים לי מהראש. |
|
||||
|
||||
דווקא נשמע מעניין... 1 מוזר: כה"ב פועל היטב גם כשמסירים אותו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |