|
||||
|
||||
יכול להיות. אני לא מכיר את כל המוזיקאים שהזכרת, לא ברור לי מה מיוחד בכיוון המיתרים של דרייק (ומה זה משנה בכלל) ואיני יכול להעריך לאיזה כיוון היה מתפתח לאחר 'פינק מון' לו היה נשאר בחיים. אני לא בטוח שכל זה מעניין אותי בכלל, אני פשוט אוהב את האלבומים שלו, את השקט העצוב שמאפיין את שיריו. ואין לכך כל קשר לפרסומת לפולקסוואגן, שכן את ניק דרייק 'הכרתי' דרך פורום מוסיקה בנענע. |
|
||||
|
||||
עד כדי כך. הסיפור שלו הוא משל, בשבילי, על אמנים שמקדימים את זמנם. על יוצרים גאוניים, שהחברה לא מצליחה להבין, לעכל ולאהוב בחייהם. על האכזריות שבמעשה האמנות ועל כך שלעולם איננו יודעים אם מעשה שעשינו בעולם, יתקבל - ואם כן, מתי? - ונגזר עלינו רק להמשיך ולפעול. תודה על כתבה מאלפת. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |