בתשובה ליהונתן אורן, 14/07/04 10:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בינתיים, שוק חופשי "טהור" התקיים הרבה יותר זמן מכל שיטה כלכלית מודרנית אחרת(סוציאליזם או קומוניזם). הסיבה פשוטה: למרות הפיתוי של חלק מהממשלים להרחיב את שליטת המדינה בשוק (כחלק מתפישת עולם מיושנת או בשל קשרים עם בעלי הון במגזרים ספציפיים מאוד), השוק החופשי הוא זה שמייצר את הרווחה המירבית לכלל האוכלוסיה בצורה המהירה והיעילה ביותר, בעוד שכל מינון אחר של התערבות ממשלתית מייצר קיפוח ובזבוז. איך אפשר לייצב את השוק החופשי יותר? האבות המייסדים האמריקנים ניסו זאת ע"י חוקה, אלא שמתברר שזו לא קשוחה מספיק בנושא התערבות ממשלתית. נראה שהמודל עובד היטב במדינות במזרח הרחוק. אני לא מספיק בקי בחוקתן של מדינות אלה, אבל ההסבר שלי ליכולת הקיבוע לאורך זמן של שוק חופשי בהן, הוא תוך שימוש במשנתו של הגל, וכותב בן זמננו שהתבסס עליו רבות - פרנסיס פוקוימה: בסופו של דבר, מדובר בשרידה, ובאיכות השרידה. גם ברמה של מדינות. מדינה לא יכולה להרשות לעצמה לפגר אחרי שכנותיה, כי אז היא בסכנה של התשתלטות צבאית/תרבותית/כלכלית. כדי לא לפגר במרוץ היא חייבת להפוך עצמה ליעילה מבחינת טכנולוגיה, תרבות וכלכלה לפחות כמו שכנותיה, ואז מתחילים בבדק הבית: היכן ניתן לשפר במישור הפוליטי והכלכלי. במישור הפוליטי מגיעים הגל ופוקוימה למסקנה שדמוקרטיה היא השיטה היעילה ביותר לניהול מדינה, ולכן כל מדינה החפצה חיים, בהינתן מס' דמוקרטיות מסביבה, סופה להיות גם דמוקרטיה. באופן דומה בכלכלה: אתה יכול לדבר על חלוקת המשאבים בצורה ריכוזית עד שגרונך ניחר, אבל כשאתה מתמודד בשווקי העולם מול סינגפור והונג קונג, כדאי שתתייעל, ומהר, אחרת לא יישארו לך משאבים לחלק. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים לקביעה ששוק חופשי "טהור" התקיים הרבה יותר זמן מכל שיטה כלכלית מודרנית אחרת. מדינה שלוקחת אחריות על רווחת אזרחיה מתקיימת בצורות שונות מתחילת המאה ה-19. המתחרה המוצלח של שוק חופשי "טהור" אינו קומוניזם, אלא שוק חופשי "לא טהור". אני לא מכיר מספיק את התזות של פוקוימה. אני יודע שהן נתונות במחלוקת קשה. מלחמות לאומיות ואידיאולוגיות שמתקיימות היום או מתעוררות מחדש מעוררות ספק בנכונות הניתוחים שלו. הדמוקרטיה הופכת בעייתית בעידן תקשורת ההמונים וככול שהבעיות נעשות מורכבות יותר. בינתיים, כל הפילוסופיות שהתבססו על הגל התגלו כבעייתיות מאוד. לא הייתי ממהר להכריז על קץ ההיסטוריה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נחמד להיות קורא מהצד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, אם אתה לא מסכים למשהו, רצוי שתביא תימוכין. העובדה שהבאתי היא שבהינתן שיטת שלטון פרלמנטרית (שהרי במלוכנית הכל שייך למלך או לאציליו) בעת החדשה, הנטיה מלכתחילה, כחלק מהתחרות העזה בין המעצמות האיקופאיות, היתה לקיים שוק חופשי ברוב המכריע של התקופה. הכללתי את הקומוניזם בצד של השוק הריכוזי מסיבה ברורה. מובן שכל מה שמעל התערבות ממשלתית בסיסית (נניח חמש עד עשר אחוז מהתל"ג בזמן שלום) אינו "שוק חופשי". לגבי התאוריה של פרנסיס פוקוימה: נראה לי שאתה "מנפנף בידיים". אם אתה לא מכיר, אל תטיל סתם רפש, כדי לבטל תאוריה שנראית לך לא נוחה. טענתו של פרנסיס פוקוימה (ושל הגל) בדבר "קץ ההיסטוריה" אינה אומרת שמחר מסתיימות המלחמות ועימן כל המהפיכות. טענתו היא שמהתבוננות בתהליכים עולמיים ניתן לראות שהדמוקרטיה היא קצה האבולוציה השלטונית, לא צפויה שיטה טובה יותר שאנשים יכולים לדמיין כרגע, ולכן סופה להיות הדומיננטית בקרב המדינות שחפצות בשרידה. נפילת הגוש הקומוניסטי בסוף המאה ה 20, והדמוקרטיזציה המהוססת בדרום אמריקה נראות כעוד שלב בכיוון זה - ועל רקע זה נכתב ספרו של פוקוימה the End of History and the Last Man. קיימת סטטיסטיקה בנושא באתר הבא: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפסקה הראשונה, לא נכון. תימוכין: תומסון, אירופה מאז נפוליאון (הטקסטבוק הקלאסי), עמ' 42. "מטבע הדברים, חיקו מדינות אחרות את השיטה הזאת, וסופה שהיא הולידה את צבא האזרחים בן-זמננו וסייעה להפוך את המלחמה ממאבק בין צבאות לסכסוך בין מדינות שלמות. בשילוב עם הדוקטרינות של הדמוקרטיה שרווחו בשנת 1793 היא הביאה גם לתיקונים פנימיים עתירי השלכות על העתיד. אם אפשר לגייס אנשים ושירותים, אפשר לגייס גם רכוש; ואם מוטל על הכל להקריב קורבנות, מחובת המדינה לדאוג לצרכיהם, לשלומם ולרווחתם של האנשים שהיא מגייסת. היחס בין הממשלה ובין נתיניה, בין המדינה ובין החברה, נעשה הרבה יותר הדדי והדוק משהיה אי-פעם במלוכות האבסולוטיות. הרודנות המהפכנית נטלה על עצמה לפקח על המחירים והשכר, לארגן את הפצת המצרכים, לווסת את המטבע והסחר, לעודד שיפורים ושכלולים בחקלאות, לספק הכשרה טכנית טובה יותר, להגיש סעד לעניים, ואף לבטל את העבדות במושבותיה של צרפת. גם מלכים פטרנליסטיים עשו את רוב הדברים האלה; אבל כעת נעשו הדברים בשם הדמוקרטיה, באמצעות אסיפה של צירים שנבחרו באופן דמוקרטי, על ידי האומה ובאווירה של התלהבות נסערת למען טובת העם. קשר זה בין צרכי הלוחמה לבין התפתחות הסעד יישאר גורם קבוע בכל דברי-ימי אירופה מאז ואילך". הבאתי דווקא את הפסקה הזאת כי יש בה התייחסות לאלמנטים בתגובתך: "הנטייה מלכתחילה", נפילת המלוכה, פרלמנט שמחליט וכדומה. אם אתה רוצה יותר פרטים כיצד זה עבד מאז ואילך, אתה מוזמן לעיין בתומסון. אני לא אעתיק אותו לכאן. לפסקה השנייה. לא "נפנפתי בידיים" ולא "הטלתי רפש". כתבתי במפורש, ביוזמתי, שאני לא מכיר מספיק את התיאוריה של פוקוימה. למרות שלפעמים נדמה כך, אני בטוח שגסות-רוח אינה תנאי הכרחי לאמונה בשוק-חופשי-טהור. לעצם העניין, אם אתה מסוגל לחזות את העתיד, אתה מוזמן להתווכח עם המרכסיזם, עם ניצה, או עם מי שתבחר. אני לא יודע לעשות זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפסקה הראשונה אינך סותר את טענתי: אתה מדבר על "כל אירופה", בעוד שהינך מביא רק את צרפת (המהפיכה הראשונה) כדוגמה - ועוד באיזו תקופה: תקופת מלחמה ועריצות שלאחר המלוכה. אפשר להגיד בעדינות: לא דוגמה טובה, וגם לא כזו שממש סוצרת. עליך להביא את כל המדינות האירופאיות (או בכלל הדמוקרטיות למיניהן) ולהראות שמהרגע שהתחילו לתפקד כדמוקרטיות, השלטון הריכוזי שלט ברובן יותר זמן בכיפה מאשר השוק החופשי. לגבי הפסקה השניה: אני לא מבין על מה אתה מדבר. נכון שהודית שאתה לא מכיר את התאוריות, אבל באותה נשימה המשכת לנסות לערער את אמינותן, תוך כדי התפסות לטיעונים שאותן תאוריות כלל לא נשענות עליהן. אפשר לקרוא לזה "נפנוף ידיים" (ביטוי מקובל במקומותי המתכוון לכך שלא השקעת בנושא). למה גסות רוח, ולמה לשלוח אותי לדבר עם ניצה? (כמובן בנימוס)? אם אין לך טיעונים נגדיים למשהו, או סתם נגמר לך החשק לדבר, אפשר לסיים את הפתיל. אתה לא צריך להאשים אותי בגסות רוח ולשלוח אותי לניצה כדי לאפשר לעצמך מוצא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפסקה מתומסון מתייחסת ישירות לדברים שאמרת: האמירה ש"שיטת שלטון פרלמנטרית (עם התמוטטות המלוכה)..הנטיה מלכתחילה..הייתה לקיים שוק חופשי.." פשוט לא נכונה. והמשפט האחרון בציטוט של תומסון מתייחס לכל אירופה. אני לא רואה סיבה שאתה לא תביא סימוכין לטענה שהנטייה הייתה לקיים שוק חופשי מלכתחילה. זאת *אינה* הטענה הרגילה של תומכי השוק החופשי (האמת היא שלא שמעתי על טענה כזאת. אירופה?). בכלל לא ברור לי כיצד להביא סימוכין כאן מעבר למה שעשיתי. לסכם את דברי ימי אירופה? לסכם את התחרות ההיסטורית באירופה בין לאומיות וסוציאליזם, ומנגד את השימוש שעשו תנועות לאומיות מודרניות ברעיונות סוציאליסטיים? גדול עליי. אתה לא רואה למה זאת גסות לתאר את מה שכותב בן-השיח שלך "ניפנוף בידיים" או "סתם הטלת רפש"? נו טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לנוחותך, קישורים לנתח הממשלתי מהתל"ג במאה ה 19 וראשית המאה ה 20, במדינות שהיו חופשיות ממשטרים מלוכניים (ועם התייצבות המנגנונים הכלכליים שקיימים כיום - בנקאות, חוב לאומי וכיו"ב). בעצם אפשר לדבר רק על צרפת, בריטניה וארה"ב, מאחר והדמוקרטיה הגיע לכל האחרות רק במאה ה 20, במקביל להשפעות סוציאליסטיות שכבר היו בסביבה. צרפת, שלא התקדמה ביעילות לשוק חופשי עם המהפכה התעשייתית, בשל מגוון סיבות פנימיות, היתה היחידה שנותרה (עד היום בעצם) עם שוק ריכוזי במינון גבוה. השתיים האחרות: בריטניה: ארה"ב (ראה עמ' 11): |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. נראה לי בעייתי למדוד את מידת השוק החופשי רק במונחי חלק הממשלה בתל"ג בלי לקחת בחשבון את הקולוניאליזם של מדינות אלו, המבנה החברתי והחוקי וריכוז ההון או כמות העניים. אבל אין לי הזמן (וגם לא כל כך הכישורים) לנסות לבדוק את כל הפרמטרים האלה, אז אקבל ללא עוררין את טענתך שהתקיים אז שוק חופשי. אבל קבלה של טענתך מעוררת בי שוב את התמיהה. אם היה כל כך טוב, מדוע המדינות האלה ויתרו על השוק החופשי? כתבת שהשינוי היה תוצאה של אינטרסים ואידיאולוגיות. בסדר. אבל אינטרסים ואידיאולוגיות עדיין לא עברו מהעולם. למשל, גם אם תוכיח לי ששוק חופשי לחלוטין מעלה את התוצר הכללי (ויש מחלוקת בשאלה הזאת), עדיין אני אהיה בעד סוג של צדק חלוקתי. התשובה של פוקוימה לא ממש משנה לי. אם נראה שהוא היה נביא טוב, אולי נצטרך לשנות את ההתנהלות שלנו. בינתיים, אנחנו לא עומדים בפני בעיית השרדות כלכלית. אם כך, אני מעדיף לחפש את החלוקה שלדעתי צודקת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפסקה השניה של תשובתך אתה חוזר למקום בו ביקרנו (לפחות חלקית). מאחר שחזרת אליו, כנראה שאני צריך לפתח את הבסיס קצת יותר כדי לענות על השאלות: אין מחלוקת בשאלת שוק חופשי והתוצר הכללי. קיים קשר חזק ומוכח בין מידת החופשיות של השוק לעלייה בתל"ג בכל פינה בעולם - גם בביצוע השוואתי בתוך אותה מדינה וגם השוואה בין מדינות דומות בתקופות מקבילות. גם התומכים המסורים ביותר של הגברת רגולציה אינם מעיזים להעלות על דל שפתם את הצידוק של גידול בתוצר, אלא לכל היותר נושאים את דגל צמצום הפערים והגנה לוקלית על תעשיה כזו או אחרת. עליית התל"ג, וכתוצאה ממנה עלייה ברווחה הכללית, פועלת באופן הרבה יותר יעיל לקראת המטרה שלך: צמצום פערים! באופן השונה מהותית מהטענות המקובלות ע"י תומכי רגולציה ממשלתית, דווקא אפשור חופש כלכלי מאפשר מוביליות חברתית לשכבות הנמוכות, שאינן מחכות לקבל דמי אבטלה בכל חודש, ומצמצם פערים בזמן קצר יחסית. דוגמאות טובות לכך הן האריות מהמזרח הרחוק, שלאורך זמן, למרות השוק המאוד חופשי שמונהג בהן, מצטמצם הפער - וכראיה נוספת, הותיקה מבין האריות - יפן - מופיעה כחמישית בטבלה בקישור הבא (יחד עם עוד מדינות שנוקטות כיום שוק חופשי, ובאופן הפוך למדינות בטבלה הראשונה, שהשלטון ברובם מרקסיסטי או מרקנטיליסטי לאורך זמן): אז אם הכל טוב ויפה כל כך, אתה שואל, מדוע מדינות לא מתמידות בכלכלה זו? התשובה מורכבת ממס' גורמים, חלקם גלובליים וחלקם מקומיים לכל מדינה: כפי ששמת לב בתגובתי הקודמת, צרפת היתה יוצאת מהכלל בקרב 3 הדמוקרטיות הראשונות באי אימוץ השוק החופשי. זה לא שהם לא ניסו ולא הבינו (איני יודע אם שמעת על טורגו -ולהלן קישור המתאר את השפעתו - http://cepa.newschool.edu/het/profiles/turgot.htm ), אבל תנאי הפתיחה הכבידו עליהם: קונטרה-רבולוציה, אצולת קרקע אינטרסנטית שלא נתנה למהפיכה התעשייתית להתקדם כמו אצל השכנות, מלחמות נפוליאון ועוד. התוצאה: למרות שעל הנייר השטח, המשאבים והאוכלוסיה של צרפת היתה גדולה יותר מזול של בריטניה וארה"ב, היא פיגרה אחריהן בהרבה והפסידה להן את הבכורה בכל הזדמנות (קצת בדומה לרוסיה הגדולה). מעבר לכך, כפי שכבר ציינתי, בסופו של דבר התמריץ העיקרי של קובעי מדיניות לאי כניעה לבעלי אינטרסים שונים העלולים להצדיק הטלת מכסים מגינים, תשלומי העברה ומיסים הוא התחרות עם השכנים. אם כולם נחשלים, אז התמריץ פוחת. אם יש מסה קריטית של חזקים (בדומה למצבה הרעוע של הדמוקרטיה בעולם עד שמספיק מדינות חזקות הפכו לדמוקרטיות), אז התמריץ הוא לייעל את השוק וכמה שיותר, וזה אומר שוק חופשי. דוגמה לאזור בו התחרות עם השכנים עובדת כמו קסם היא שוב האריות במזרח אסיה (וזה כולל כיום גם את סין!). דוגמה נוספת היא אירלנד, שנמאס לאזרחיה החיים כשכן המסכן של בריטניה, וביצעה רפורמה עמוקה שגרמה לפריחתה. דוגמאות בולטות אחרות הן כל מדינות הגוש הקומוניסטי לשעבר, שרובן ככולן בחרו בשוק חופשי ולא בסוציאליזם בדרגה כזו או אחרת. דוגמאות לא פחות טובות הן מדינות סקנדינביה, שביצעו שינוי כיוון חד בשנות השמונים. גם ההתרחבות המתמדת של השוק נאירופאי מעידה על הצורך לבטל מכסים והגבלים ממשלתיים בסחר חוץ. בעצם, ככל שהגלובליזציה מתחזקת, כל העולם נעשה שכונה אחת גדולה, וההשפעה של מדינות השוק החופשי גדלה. ישראל לא מתמודדת בשווקים מול תוצרי ירדן וסוריה, כי אם מול סינגפור והונג קונג (מדינות בעלות מאפיינים זהים: שטח אדמה קטן, אוכלוסיה של מס' מליונים בודדים, וללא משאבי קרקע). זה אומר, שאם הממשלות הבאות שלנו לא ידאגו להפוך את התוצרת שלנו לאטרקטיבית ואת המשק ליעיל, זה לא שנדרוך במקום, אלא נהפוך עם הזמן לאלבניה: כולם רועים עיזים, אבל בשיוויון מבורך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי, תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במהלך המאה ה־19 ותחילת המאה העשרים עבר תהליך דמוקרטיזציה דומה לזה שעבר על בריטניה גם על מדינות אחרות במערב אירופה: סמכויותיו של המלך הלכו וקוצצו. גרמניה הייתה יוצאת הדופן (במערב אירופה. או לפחות צפון מערב. ספרד ופורטוגל היו סיפור מורכב יותר) - מעמדו של הקייזר היה חזק, לפרות שהיה פרלמנט עם סמכויות שונות. הקייזר במקרים שונים גם את הממשלה. ודווקא היא הייתה המעצמה הכלכלית הבולטת לפני תחילת מלחמת העולם הראשונה. גרמניה הייתה המדינה הראשונה שהנהיגה ביטוח לאומי כחלק מצעדים דומים שנועדו להצר את צעדיהם של הסוציאליסטים. למרות זאת, נותרו הסוציאליסטים גורם משפיע בפרלמנט הגרמני. בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה הייתה גם רוסיה בתהליך תיעוש והחלה להתקדם. קשה מאוד לנבא מה היה מצבה אם המדינה לא הייתה מתמוטטת במלחמת העולם הראשונה (עם המכה הסופית של שליחת לנין על ידי גרמניה). אחד היתרונות הגדולים של בריטניה לעומת צרפת היה רשת המושבות הגדולה שנתמכה בצי החזק. הצי הבריטי היה החזק בעולם מזמן מלחמות נפולאון ועד אחרי מלחמת העולם הראשונה. היא ניצלה באורח מאוד דמוקרטי בני עמים רבים. כאשר היא הייתה בגרעון מסחרי, היא יצרה שוק (ע"ע מלחמת האופיום [ויקיפדיה]). השווה לרפובליקת בננות [ויקיפדיה] במאה העשרים. וכמובן: סין של היום רחוקה מלהיות שוק חופשי. זוהי מדינה עם השקעות גדולות מאוד של הממשלה ומעורבות גדולה של חברות בשוק, שלא לדבר על חסמים שונים לכניסה של חברות זרות. וזוהי המעצמה הכלכלית הכמעט ראשונה במעלה בעולם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |