 |
אני אינני אוהד ספורט. מה שקורה בענפי הספורט השונים בארץ מעניין אותי כקליפת השום, והסיבה היחידה שאני מתעניין בספורט זה או אחר מדי פעם היא היכרותי האישית עם אחד מהשחקנים. לא יותר מזה.
אולם, גם חוסר האהדה שלי לענפי הספורט השונים נעלם כשקבוצה ישראלית משתתפת באירוע בסדר גודל עצום כגמר אירופה בכדורסל ("ליגת סופרו", קראו לזה, לא?).
אף פעם אני לא אשכח את פסח שעבר. ישבתי לי על הספה בביתי, יום לפני ליל-הסדר עם הביסלי (לא כשר לפסח, עדיין!) לידי, כוסס ציפורני ואחוז עצבים, בעודי צופה באחד האירועים הטלויזיונים הטובים, מותחים ומרגשים ביותר שאי-פעם ראיתי. מה לעשות, תחרויות בין-יבשתיות עושות לי את זה.
השנה, התמקמתי באותה צורה כאשתקד, ובהחלט הייתי להוט באותה מידה שמכבי תנצח, אולם אני חייב לציין ששואו כמו זה של שנה שעברה הם לא נתנו. היה משחק הרבה יותר טכני, פחות ריגושים, פחות תחכום - פשוט כדורסל. כן, נסחפתי לתגובות אמוציונאליות חיוביות ברוב המתפרצות של מכבי ולתגובות שליליות במתפרצות של היוונים, אבל משום מה, בראיה לאחור - זה לא היה אותו הדבר.
אחלה משחק, אבל אני חייב להסכים חלקית עם דובי - זה לא היה *ה*משחק.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש