בתשובה ליעקב, 08/07/04 0:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
השאלה היא לא מה היה קורה עם ז'בוטינסקי היה מנהיג את הישוב במקום בן גוריון, השאלה היא מה היה קורה אם יותר מ-55% מהיהודים שהיו בישראל ונלחמו ב48 לא היו שם. לא צריך כדור בדולח להשיב על השאלה הזו. אולי לכל מנהיג יש תחליף, לחצי מהכח הלוחם אין תחליף. את "לא יטוש ה' את עמו" תמכור למי שלא שמע על שתי ממלכות שננטשו, על 10 שבטים שנאבדו, ועל ששה מליונים שנרצחו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מציג זאת כך ייתכן שהיתה לנו בעייה. אבל אם הם היו נעלמים נגיד ב 1932 היו באים אחרים במקומם. אל תשכח שסרטיפיקטים חולקו לפי מפתח מפלגתי ולרוויזיוניסטים לא נתנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב העולים לישראל היו מעפילים בלתי חוקיים, כאלה שלא היו תלויים בסרטיפיקטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסטוריון בבקשה. עד כמה שידוע לי אתה מאוד טועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להעפלה לארץ היו שני חלקים. ראשיתה בהעפלה לא מאורגנת בשנות העשרים ותחילת שנות ה-30, אז הורדו למשל יהודים בנמל ביירות ועשו דרכם ברגל בהסתר לכפר גלעדי וראש פינה. מעריכים שלפחות 8,000 עלו כך בין 1922 ל-1935, וזאת בלי לספור את אלפי "התיירים" שנשארו, כמו ספורטאי המכבייה הראשונה ב-1932, 1 ואת שיטת נישואי הסרק, במסגרתה עלו אלפי צעירות שנישאו פיקטיבית לצעירים בעלי סרטיפיקט. 2 אם נאמוד בנדיבות את מספר העולים הללו ב-25 אלף בתקופה האמורה, ונזכור שהיישוב צמח באותן שנים מ-60,000 ל-340,000, ברור שהמעפילים הללו היוו חלק קטן מהעולים. אך תקופת ההעפלה הידועה והחשובה יותר, היא זו המאורגנת וההמונית שנמשכה 14 שנה, מהגעתה של "ולוס" ב-1934 ועד האוניה "מדינת ישראל" ב-48. (אגב, הידעת כי 55% מהמעפילים הגיעו בשנים 1946-48?). מספר המעפילים ב-14 שנים אלו עמד על 122,000, מרביתם באו כמובן בדרך הים. בתקופה זו צמח היישוב העברי ב-250,000 נפש, כלומר מחצית הגידול נבעה ממעפילים לא לגאליים. אם ניקח בחשבון גם גידול טבעי, הרי שצדק מי שכתב כי מספר הלא לגאליים היה גדול ממספר העולים עם הסרטיפיקטים. בשנות ה-30 עדיין הסתייג בן גוריון מעלייה לא לגאלית, משום שראה בה סכנה לערעור היחסים עם הבריטים ואיום על העלייה הלגאלית. למרות זאת, יותר מ-20,000 ויש אומרים שאפילו קרוב ל-40,000 הועלו בשנים אלו. מרביתם, כ-70%, הועלו ע"י הרביזיוניסטים ורבים מהם היו אנשי בית"ר.2 מ-1939 כאשר פורסם ,ספר המעל" שצבעו לבן, חלה תפנית בעמדת הנהגת היישוב. ההעפלה קיבלה תנופה ו"המוסד לעליה ב"' נכנס לתמונה. שאול אביגור מראשי ההגנה לקח את הפיקוד, כשהוא נעזר בכל הכלים המאורגנים של פעילי ההסתדרות הכללית, התנועות הקיבוציות, ו"החלוץ". 1 שווה בנפשך את מצעד 1,500 הספורטאים היהודיים ו-3,500 העסקנים המלווים (יחס מספרי שלא השתנה אגב עד היום), שבאו למכבייה מ-22 ארצות, וצעדו מגימנסיה הרצליה דרך רחובות תל-אביב שהתקשטה בדגלים ובירק אל האיצטדיון, מלווים על-ידי משמר הדגל שהורכב מקבוצת סייפים על נשקם ומדיהם. כשהגיעו לאיצטדיון הריעו להם 25,000 צופים בקריאות קצובות: קדימה עלייה! ביציע הכבוד ישבו ביאליק, דיזנגוף, הנציב העליון ווקופ, לורד מלצ'ט וסוקולוב. בערב עם תום יום תחרות בילו הספורטאים בנעימים. שמא תאמר עם נערות ליווי? חלילה. תזמורת מכבי האש ניגנה לכבודם, וחנה רובינא ושמעון פינקל הציגו לאורחים קטעים מ"אמנון ותמר". 2 אבי ז"ל נישא פיקטיבית לצעירה כזו, ובקוצר ראות מחפיר מיהר להתגרש ממנה זמן קצר לאחר רדתו מהספינה. חיפזון זה עלה לו ב-14 שנות רווקות אומללה, עד שאמי מנוחתה עדן גאלה אותו. 2 ז'בוטינסקי כרגיל הטרים את זמנו ופרסם החל מ-1932 מאמרים על הצורך בהעפלה לא לגאלית. חוש נבואי אגב בנוגע לסיכויינו למדליה אולימפית במיני הספורט של עכו"ם, הראה במאמרו המוכר לכל מ-1939,"הספורט הלאומי": "שאר מיני ספורט אינם סוף סוף אלא משחקים...הספורט הלאומי שאני ממליץ עליו בלבביות בפני הנוער היהודי שמו העלייה החופשית." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל כמדומני שבתקופה השנייה רוב הספינות נתפסו ויושביהם הגיעו לקפריסין. אז הם עלו לארץ על חשבון סרטיפיקטים ממילא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק על חשבון 12,000 סרטיפיקטים. הגליית מעפילים לקפריסין נמשכה כ-20 חודש, מאוגוסט 1946 עד אפריל 1948. סה"כ 52,260. במעצר נולדו כ-2,000 ילדים. חלק קטן שוחרר על בסיס הומניטרי החל מסוף 1946. בסוף 1947 התירו לילדים ונערים יתומים, וכן לתינוקות והוריהם - כ-4,000 סה"כ לעלות. מנובמבר 1946 העמידו מחצית מכסת הסרטיפיקטים החודשית לרשות העצורים. 750 רשיונות מתוך 1,500 לחודש. הכפל 750 ב-16 החודשים עד עזיבתו של ג'ק סמית ב-14 למאי 48. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והמעפילים שמנית כוללים את עצורי קפריסין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבה ננסח כך: כמחצית 1 מכלל המעפילים 2 שהגיעו לארץ בתקופת ההעפלה המאורגנת 1934-48 הוגלו לקפריסין. 152,260. (אגב, לא כולם שהו בו זמנית במחנות שכן הם שוחררו בהדרגה ועלו לארץ). 2 122,000. חשוב! הקרדיט על הנתונים, למרדכי נאור ולמוזיאון חיל הים בחיפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר ההעפלה הביאה רק כ 60-70 אלף עולים לארץ בלי סרטיפיקטים. גם מספר זה נשמע הרבה. קשה להאמין שכל כך הרבה הצליחו להסתנן דרך משמרות חיל הים הבריטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה להאמין, אך זו גדולתו של המוסד לעלייה ב', שרשם פרק מפואר באמת במאבק להקמת המדינה. נמצאת ברשותי רשימת כל האוניות וגורל כל אחת מהן, היכן פרקה את נוסעיה, כמה היו וכו', אך לא אייגע. הבריטים סגרו את החופים כמעט הרמטית רק מאוגוסט 1946. 1 יש להניח שבשנים קודם לכן היה הצי שלהם משתעשע במשחק המחבואים עם צוללות גרמניות. 1 למה אוגוסט 1946? לדעתי בגלל נסיבות פוליטיות. ממשלת אטלי (לייבור) עלתה לשלטון ב-יולי 1945 ונתנה את ההגה המדיני לשר החוץ ארנסט בווין. בווין שלא זכה מעולם לעץ ביער "חסידי אומות עולם", טרח להסביר בנאום בפרלמנט הבריטי, כי לאחר קץ "הרייך השלישי" צריך לפתור את בעיית העקורים היהודיים באירופה שעתה נקייה מאנטישמיות. כאשר פרסמה הוועדה האנגלו-אמריקאית, (שבווין טרח ליזום כדי להתחמק מטרומן ולחציו בענין), את מסקנותיה, להעלות לארץ לאלתר את 100,000 העקורים ולבטל את הספר הלבן, הודיע ראש הממשלה המאוכזב אטלי, שהוא מקים את ועדת מוריסון-גריידי כדי לבדוק איך ליישם את מסקנות הוועדה הקודמת. בפועל היה זה תרגיל התחמקות. בריטניה הייתה כבר עם הפנים לעידן הפוסט-קולוניאלי, וחשבה איך להבטיח את הקשר הטוב עם הערבים. הוועדה הוציאה דו"ח אנטי-ציוני המתנה את העלייה בשלל תנאים לא אפשריים. וועדה זו פרסמה את הדו"ח ב-30 ליולי 1946. 11 יום אח"כ נתפסה וגורשה לאי השכן "יגור" שיצאה מצרפת על 754 נוסעיה. נפתחה סאגת קפריסין שנמשכה כ-20 חודשים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |