בתשובה לאביב י., 06/07/04 15:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מסכים לתאור העובדתי. אני גם חושב שברוב המקרים1 האיש שעומד על הגג אינו "בריא בנפשו" ולכן התערבות בנסיון להציל את חייו מוצדקת. המתנחלים, עד שלא יוכרזו אחרת ע"י פסיכיאטר, מוחזקים על-ידי כאחראים למעשיהם. אין דין קפיצה בגלל שאיזה קול אומר לך לקפוץ כדין קפיצה למען אידיאולוגיה שאתה מאמין בה. _______________ 1- טוב, ברוב המקרים מתוך מיעוט המקרים בהם האיש באמת מתכוון לקפוץ. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים מדברים עם קירות וחיזרים, מבזבזים חיים שלמים כדי לרצות אנשים אחרים, משקיעים את כל חייהם בלעמוד על רגל אחת על חנית לוהטת, מטפסים על הרים כאשר אפשר להגיע אל אותו המקום עם טרמפ מהצד השני, שולחים אנשים לחלל בקופסאות שימורים במקום להאכיל אנשים רעבים, גוררים אחד את השני למלחמות עקובות מדם בשל איזה מיתוס מצוץ מן האצבע ומשקיעים הון כסף כדי שירפאו אותם עם יונים ומחטים. מכל אלה, דווקא זה שהגיע מנימוקים רציונליים (אולי, לא מכיר אותו) שכדאי לקפוץ מהגג הוא ה-"חולה בנפשו". כנראה שהמסקנה מתגובה 230887 תקפה גם לגבי התאבדות. אם אתה רוצה לקפוץ מהגג, מצא לך חברים לתחביב. רק אז אתה "בריא בנפשך" ולא יציקו לך. ____ כן, התגובות שלי (גם?) היום אבסורדיות ובעיקר לא רציניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור לשנינו, אני חושב, שהקרקע עליה אנחנו צועדים היא חלקלקה. התחום בו "מחלה קלינית" נגמרת ומתחיל אותו מרחב שך "כבוד האדם" מטושטש מאד. כל אלה שמנית קודם, מלבד הקפצן, זכאים להנות מהספק. גם הקפצן, אם יוגדר ע"י פסיכיאטר כבריא בנפשו, זכאי לדעתי לאותו יחס. שים לב שאני מדבר על פסיכיאטר, דהיינו בעל מקצוע שמסוגל לקבוע קביעות כאלה, ולא על מוישה זוכמר שלדעתו כל מי שלא הצביע "נץ" בבחירות האחרונות הוא בלתי שפוי בעליל. הכרתי אדם שניסה להתאבד מתוך מניעים שאני מקבל ומכבד, ואם אגיע למצבו אני מקוה שיהיה לי האומץ הדרוש. כאמור, הקרקע חלקלקה. ראשית, יהיו מי ששיטענו שכל אחד שרוצה להתאבד הוא בלתי שפוי עפ"י הגדרה, ושנית יהיו רבים שיחלקו על הכבוד שאני נותן לפסיכיאטריה. הויכוח העיקרי שלי הוא עם הזן השלישי, אלה שמכירים בכך שאדם שפוי יכול להגיע למסקנה שאין לו עניין להמשיך את חייו ובכל זאת רוצים למנוע ממנו את ביצוע מה שנגזר ממסקנה זאת. השם יאן פאלאך אומר לך משהו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכירה את סיפור יאן פאלאך לפרטי פרטים, ובכל זאת (אם יורשה לי להידחף לשיחה ביניכם) – האם באמת אנשים ששורפים את עצמם כמחאה על דיכוי פוליטי הגיעו למסקנה שאין להם עניין להמשיך את חייהם? נראה לי שלהיפך, זו דרך קיצונית ואפילו בלתי שפויה (במובן הלא קליני, כי אני לא מכירה את ההגדרה הקלינית לבקש חיים. ומפני שהמוות הוא הדרך שלהם לצעוק למשטרים המדכאים שהם חפצים בחיים טובים יותר - הם לדעתי (ההדיוטה) לא שפויים בדעתם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |