בתשובה להאייל האלמוני, 05/07/04 19:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
למה להתעקש להוכיח לו שאין שדון? כל ילד זכאי למנה כלשהי של דמיון מפותח. ואם השדון מפחיד אותו, ממציאים יחד איתו טקס גירוש שדונים ופותרים את הבעיה. לא ככה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא, לא התעקשתי להוכיח ולא שום דבר כזה. כאן סיפרתי את חלקו הראשון של הסיפור. בחלק השני פתרנו את העניין בצורה משעשעת למדי. אבל כאן הבאתי את זה כ*משל* למה שהולך כאן, עם המכותב - וכך יש לראות את הסיפור הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור, אבל כל הכייף זה לנטפק משלים. איך באמת נפתר העניין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי אפשר לתאר את מה שבדיוק היה, צריך לראות כדי להבין ולהאמין. בכל אופן, ואם לתאר בקיצור - פעלנו לפי עצתו של הילד. במשך כמה ימים הוא קרא לנו, לאשתי ולי (וגם אחותו הגדולה השתתפה), ברגע שהשדון יצא מהארון (כרבע שעה מאז שהגמד הלך לישון), והיינו... טוב, אני מבקש להתייחס אלי ברצינות, כאל אדם מבוגר, אבל היינו משוחחים עם השדון שיחות די ביזאריות, וגם היו לנו אתו משחקי תופסת ומחבואים, עד שהוחלט בפורום כלל משפחתי שהוא התעייף ועבר לארון של ילד אחר במשפחה אחרת. האמת היא שקצת לפני שהשדון החליט את מה שהחליט, אני ואשתי כמעט היינו מוכנים ללכת למשפחה אחרת. שנינו לא אנשים רזים במיוחד וכל העניין דרש הרבה יותר כושר ממה שיש לנו, אבל כרגע הכל בסדר וזה העיקר :). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) מזל שהילד הסכים אתכם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |