 |
|
 |
||
|
||||
 |
לדעתי כל מה שתארת אינו קשור לגזענות. גזענות מתגלה בפעולה אקטיבית ולא בכיוון הפסיבי. ההעדפה של בני אדם לבני הקבוצה שלהם נראית לי ביולוגית ו/או מוטבעת בנו מינקות. תאור התנהגות זאת כגזענות הוא בעיני צביעות, כי כולנו בנויים בצורה כזו (כמה פעילים של השמאל הקיצוני עוברים לגור בקרב ערביי ישראל?). גזענות היא כאשר אתה באופן אקטיבי פועל (כולל מסית ומבזה) נגד ה"זרים" כאשר אין לכך הצדקה ברורה וודאית מנקודת המבט של טובתך הממשית (כלומר לא די בכך שזה גורם להרגשתך להשתפר). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, כל עוד אתה פסיבי אתה לא גזען. נאמר, אם יש ארוחת ערב והסבתא מייללת "אוי, הנכדה שלי יוצאת עם כושי, ירדה לזנות" (היינו, נכדתה יוצאת עם תימני) ואתה מהנהן בהסכמה תוך כדי בליסה *פסיבית* של האוכל, אתה פועל לפי ההעדפה הביולוגית המוטבעת בך מילדות ואינך גזען. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי במקום אחר וזמן אחר נכנס לויכוח רציני על הנושא. כרגע די לי ב-2 הערות קצרות: 1) יתכן והטענה כי בני קבוצתך מסוכנים לך פחות מבני קבוצות אחרות אין לה על מה לסמוך אובייקטיבית. בכל זאת רובנו מעדיפים להמצא בקבוצה שלנו. מדוע? 2) תאר לך עולם בו כל הרשעים היו מקפידים על רשעות פסיבית בלבד. אני חושב שהייתי יכול להתפשר על עולם כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. טענה זו נכונה רק כאשר השייכות לקבוצה שלנו מבטיחה לנו יתרונות נוספים ובעיקר, מעמד בכיר יותר. כאשר השייכות לקבוצה המקורית מבטיחה נחיתות, רוב בני האדם שואפים להסתפח דווקא לקבוצה בעלת המעמד הבכיר יותר. במלים אחרות, לא הקרבה הגזעית או האתנית היא הגורם המכריע אלא המעמד (כספי או אחר) שאליו שואף אותו אדם. אילו הייתה הנחתך נכונה, היינו אמורים לקבל מצב בו כל קבוצה אתנית מתבודדת בתוך עצמה ומקפידה על טהרתה הפנימית. בפועל, זו התרחשות נדירה ביותר. 2. הרשעות האקטיבית נבנית וניזונה על הרשעות הפסיבית. בלי סביבה אוהדת ומקבלת – פסיבית בעיקר – אין הרשעות יכולה לפרוח. ולא רק רשעות – כל התנהגות אנושית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי מה שהבנתי מדבריך בדיונים קודמים, גזענות פאסיבית אינה בעייתית יותר מהעדפת מזון מלוח או בגדים בצבע ורוד (מהבחינה הערכית). כל עוד אין פגיעה בגופו או בזכות הקניין של הכושי המגעיל, אין פגיעה אמיתית וזה לגיטימי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי שצריך לתלות גזענים פסיביים -- טענתי שזו גזענות. הויכוח אינו על הגינוי או הסנקציה אלא על נכוחות הקביעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ללא קשר: ראיתי באחת התוכניות "האמת האיומה" של מייקל מור, קטע סאטירי על ילדה קטנה חולת סרטן שמשאלתה האחרונה היא להבעיר צלב בחצר של שכניה. כאשר שואלים אותה אם היא אוהבת אש? היא עונה:"לא. אני פשוט שונאת כושים ויהודים". (נכתב כסטירה על מקרה בו ילד חולה סרטן ביקש לירות בדוב ואגודה להגשמת משאלות לילדים חולים סרבה, ובמסגרת המלחמה של מייקל מור ב-NRA ובאחזקה חופשית של רובים). הצלחתו של מייקל מור בשנה האחרונה היא לדעתי well deserved. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי ניחוש מה יכולה היתה להיות משאלתו של הדב בנסיבות אלה... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |