בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 04/07/04 7:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
איני זוכר את השם של הספר. היו שם אילי הון שהשמידו את רכושם והלכו לעולם חופשי חבוי בין ההרים. אולי יש הטפה נגד נישואין - לא ממש מלהיב, אבל יש שם הצדקה לבגידות - וזה לא מקובל בשום מקרה. אם הגיבור רוצה - שיתגרש. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו ששכ"ג אמר, מרד הנפילים. ובספר הזה מוצגת הבגידה של הגיבור בצורה שלילית, והוא נענש עליה קשות, כאמור - עונשו על זה שבגד באשתו בחשאי (בזמן שדליבא ראנד, היה עליו להעיף אותה בגלוי מכל המדרגות למען אהובתו). ובסופו של דבר הגיבור אכן מתגרש. וגם אהובתו עוזבת אותו והוא מקבל את זה בהבנה מופלאה (הוא יודע גם בלי שהיא תספר לו!) אבל לא משנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה ששפטתי לחומרה את המחברת. למרות שקיבלתי 8 בבגרות בספרות זה ממש לא התחום שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי לא מיותר להוסיף כאן פרקי רכילות על איך איין ראנד עצמה הגיבה כאשר המאהב שלה (נתן ברנדון) עזב אותה לטובת מישהי אחרת. כל הרציונליות האובייקטיבית שלה התגייסה למאמץ הירואי ופאתטי עד מאד להסביר את כעסה. כביכול, התאהבותו של נתן במישהי אחרת היא בגידה *רעיונית*, שכן לפי כללי הרציונליזם היה עליו להיות מאוהב באיין ראנד, שהחשיבה את עצמה לעליונה על יריבתה מבחינה אינטלקטואלית (כנראה בצדק). למי שאינו רציונליסט אדוק, העסק הזה נראה מגוחך עד מאד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאפשר עוד להרחיב על כל העניין, כי רצוי לזכור שהיא והמאהב שלה היו נשואים, כל אחד לחוד, והצליחו איכשהו לשכנע את בני הזוג שלהם שהם חייבים להיות בייחד (ועם זאת, לא התגרשו). לכן עדיף בדיונים על איין ראנד לדבר על הספרים, ולנסות להימנע ככל האפשר מהאבסורדים שהגיעו אליהם האובייקטיביסטים, שעשו פחות או יותר ההפך ממה שראנד אמרה, לכאורה, לעשות - נתנו למישהו אחר לחשוב בשבילם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |