בתשובה לרון בן-יעקב, 30/06/04 4:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
היי רון, התייחסויות לאחדות מהערותיך: אפשר שבזמן מן הזמנים פרויד אמר שאינו רואה עצמו כמורה, מדען או איש הגות, אך אין ספק שהוא היה כל אלה, וקשה להניח ש"הוא לא ידע שהוא כזה". על פי כל העדויות הוא היה מרצה מרתק. את האיצטלה המדעית לא פשט אף פעם וכפי שציינתי בחלק ב' טען תמיד שהפסיכואנליזה עולה בקנה אחד עם השקפת העולם המדעית. וגם אם מערערים כיום על הגותו, אין חולק על מקוריותה. עניין הכינוי קונקוויסטדור בילדותו לא מוכר לי, אך אני יודע שבנוסף להזדהותו עם דמות אדיפוס (חלק ג') ועם משה (חלק ו') הזדהה בנעוריו עם דמותו של חניבעל. באשר להחלפת השם זיגיסמונד בזיגמונד, הוא עשה זאת כפי הנראה בגלל שהשם זיגיסמונד היה שם ששימש בבדיחות אנטישמיות על יהודים. עם זאת, פרויד מעולם לא התכחש ליהדותו (יידון בפרוט בחלק ו'). "האימפריה הפסיכואנליטית" הייתה ברובה יהודית. זאת סיבה מרכזית לכך פרויד הכתיר בשלב מוקדם למדי את יונג, הגוי הנוצרי, ל"נסיך הכתר", הוא לא רצה שהפסיכואנליזה תתפס כ"מדע יהודי" אלא כמדע לשמו. זה לא עלה בידו בגלל המחלוקת המקצועית והריב הידוע בין השניים. אמנם היו חילוקי דעות ומריבות בין הפסיכואנליטיקנים הראשונים, אבל פרויד ניסה למתן אותן ככל יכולתו כדי שהעסק לא יתפורר. הקהילה הפסיכואנליטית התפוררה בעיקר בגלל עליית הנאצים, שתקפו את הפסיכואנליזה חזיתית, שרפו ספרים, והשביתו את ההוצאות לאור של פרסומי האגודה הפסיכואנליטית. רוב חבריה יצאו לגלות, כולל, כאמור, פרויד עצמו שיצא לבסוף ללונדון (עוד על כך בחלק ו'). ובאשר לעניין הלבוש ההדור וסלוני היופי. אכן, כל עוד היה פרויד סטודנט ועבד במעבדתו של ברוקה לא הייתה חשיבות למראה החיצוני. אולם, אחרי כן הוא התפרנס כרופא בפרקטיקה פרטית, וההידור בנוסח המקובל היה מחוייב המציאות, חלק מקוד התנהגות ולבוש שמצופה מרופא. אם תסתכל בתמונות של ברוייר ומרקסוב בחלק ב' תראה, שלמרות הפרש הגילים, קצת קשה להבדיל ביניהם בגלל קוד ההופעה המתבקשת. הזקנים הווינאיים האלה, "זקני הרצל" המטופחים, היו אמורים להקנות מכובדות והדרת פנים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מומחה לתנועה הפסיכו' ושקיעתה, אך נראה לי שיש משהו במה שאותו מרצה העיר על אישיותו החזקה של פרויד שניהל בקשיחות את "המסדר" שלו. אם כבר מדברים על היתפוררות של מסורת, כדאי אולי להזכיר את שקיעתה של הפסיכולוגיה הגרמנית. הפסיכולוגיה במאה ה20 היא בעיקר פסיכולוגיה אמריקאית, במאה ה19 היא היתה גרמנית. השקיעה שלה החלה במלחמת העולם הראשונה והנאצים נעצו את המסמרים האחרונים בשאריות שנותרו. הקץ הגיע באופן סימלי בהפצצת לילה של העיר האוניברסיטאית לייפציג, מעוז הפסיכולוגיה, ע"י חה"א האמריקאי. הטייס המוביל קיבל הוראה להתחיל להטיל פצצות על הבניין הגדול הראשון שהוא רואה, וזה היה המבנה ההיסטורי של המכון לפסיכולוגיה קלינית (בו למרבה האירוניה, למדו דורות של סטודנטים אמריקאיים). זה סיפור מרתק ששווה מאמר בפני עצמו. אגב, במשך הרבה שנים (עד שנות ה80 אאל"ט), פרויד לא ניכלל בקורסי המבוא וההיסטוריה במחלקות לפסיכולוגיה של ייל והארבארד. לא הרבה אנשים יודעים את זה [אמר מייקל קיין]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על כך שאישיותו של פרויד הייתה חזקה אין עוררין. חברי האגודה הפסיכואנליטית היו במידה רבה תלמידיו, הם העריצו אותו, ולכן כמעט באורח בלתי נמנע התפתחו יחסי אב-בנים. היות שכולם היו שקועים בתיאוריות הפרוידיאניות כל מחלוקת או ניתוק מיד העלו על הדעת רצח-אב במובן הפסיכולוגי (למעשה הדיון הקטן שלנו פה קשור לחלק ב'). כך, למשל, הפרישה של יונג ואוטו ראנק אחריו נתפסו על-ידי פרויד ויתר חברי האגודה כבגידה, הן משום שפרויד טיפח את שניהם, והן משום שבכל פרישה, היה פוטנציאל של הקמת אסכולה מתחרה לפסיכואנליזה, שנלחמה על התבססותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לפסיכואנליזה, שתמיד התיחסו אליה בהרמת גבה (או הקיצונים, כלאחיזת עיניים), אלא לפסיכיאטריה. אם תרצה אני יכול לכתוב את המעט שאני יודע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דיברתי על תחרות לפסיכואנליזה, שרצתה כמובן לכבוש את כל עולם הפסיכולוגיה. מכל מקום, אשמח לשמוע עוד, כמובן. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |