 |
|
 |
||
|
||||
 |
אקסל מונטה מתייחס לשרקו ב"מגילת סן מיקלה", ולאו דווקא לטובה. עכש"י ( אני אבדוק בבית), הוא ראה בו רודן עקשני שהתעקש למפות כל בעיה רפואית להיסטריה. מצד שני, אקסל מונטה עצמו מתאר את הפרקטיקה שלו כמנוסה מנשים היסטריות. מה קרה ל"היסטריה" כמחלה? היום לא שומעים עליה יותר. האם היא היתה פיקציה של סוף המאה ה19? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תשובה ראשונית. דיסקליימר: הגעתי ישירות להודעה הזו מבלי שקראתי את המאמר והדיון. "היסטריה" היא השם שניתן במקור לתרגום של מצוקה נפשית לסימנים גופניים: התעלפות היסטרית, שיתוק היסטרי, עיוורון היסטרי וכן הלאה. המילה "היסטרוס" פירושה ביוונית "רחם" וההיסטריה נחשבה אכן מחלה נשית. בהמשך היא התגלתה יותר ויותר אצל גברים, מה גם שהמונח אינו נחשב תקין פוליטית. הביטוי המקובל כיום לתאר את התופעות האלה הוא conversive reaction ("תגובת המרה"), והוא מצביע גם על המנגנון שאנשי המקצוע מאמינים שעומד בבסיס התופעה. בסלנג בין רופאים יש לעתים עדיין שימוש במלה "היסטריה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי ראובן, אכן אקסל מונתה מתאר את שרקו כמעין קיסר רומאי רודני, שנוהרים אליו חולים מכל קצוי תבל כאילו עלו למקדש והם מוכנים לחכות על מפתנו שבועות עד שיזכו להיכנס פנימה. ציינת שמונתה מתאר את עצמו כמי שנס בפרקטיקה שלו מנשים היסטריות, ודומני שהוא מבטא בכך תרעומת על איזשהו נופך אופנתי שהתלווה לפרקטיקות של רופאי עצבים ידועי שם ובראשם שרקו. הוא כותב כך : "ככל המומחים למחלות עצבים היה מוקף משמר ראש של נשים נירוטיות, ממין המעריצות-גיבורים ויהי מה. למזלו היה אדיש לגמרי לנשים (מגילת סן מיקלה, ע' 221)." התיאור הזה מזכיר עדת מעריצות היסטריות של אליל רוק בימינו. ד"ר רבינוביץ ציין בתגובה 229018 שההיסטריה נקראת כיום "תגובת המרה", ואפשר אולי רק להוסיף שאת המונח "המרה" טבע פרויד בספר שחיבר עם ברוייר "מחקרים בהיסטריה". בדקתי עכשיו ברשת ומצאתי ערך אנציקלופדי של המונח היסטריה או conversion disorder, וגם שם ההסבר למחלה עדיין מסתמך על התיאור הקלאסי של פרויד. ההיסטריה לא הייתה אפוא פיקציה גרידא של המאה ה-19, אבל זה נכון שהיא ירדה מהכותרות. אין ספק שלמחלה הזאת אין מי יודע מה יחסי ציבור בימינו, אולם, ככל הנראה גם ירד במידה מאוד משמעותית מספר החולים הפוטנציאליים (או ליתר דיוק החולות, אוכלוסיית הסיכון של העיקרית של המחלה). שכן, אחד ממקורות ההיסטריה הוא היעדר פורקן מיני, וכידוע חל מפנה עצום בהתנהלותן המינית של נשים מהמאה ה-19 עד לזמננו, ימי "סקס והעיר הגדולה". הסבר מלא יותר בעניין זה אפשר למצוא במאמרי "נוירומנטיקה (חלק ג')" דיון 701, שבו מסופר על המצאת הוויברטור במאה ה-19 ככלי טיפולי לריפוי היסטריה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, יחד עם זאת יש מגזרים מסויימים בחברה שלנו ש"העדר הפורקן המיני" קיים בו גם היום. האם שם יש עדיין אחוז גדול של היסטריות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עובדת בשני מקומות - האחד חילוני והאחד חרדי. בתחושה שלי אין הבדל. אבל זה לא מדעי, כמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין הוא שבמגזר החרדי בד"כ מתחתנים בגיל צעיר מאוד, לא? ויש להניח שה"מחלה" הקרויה היסטריה לא פורצת בגילים מוקדמים יותר גם במגזר החילוני, אפילו אצל נערות בנות 17 שהן "עדיין" בתולות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא זוכר אם קריסטבה או בובואר כתבו על השימוש שנעשה במאות ה17-18 במחלת ההיסטריה. הנשים היו נתונות לשליטה חוקית של הבעל ותלויות בו לקיומן הכלכלי והחברתי. היה מאד קל להכריז על אישה שמראה סימני עצמאות או מרדנות כסובלת מהיסטריה -מחלה נשים פאר אקסלנס -ולאשפז אותה בכפיה. בצורה כזו הבעל חסך הפסדים כספיים (למשל, להחזיר להורים את הנדוניה), שומר על הכסף, ואם הוא קיבל תואר עקב הנישואין, לשמוא עליו. התוצאה היותר נפוצה היתה כניעותן של הנשים מחשש החרב התהפכת. מאז נראה שמעמד האישה בעולם המערבי השתפר מאד, ודי לחכימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועדיין יש חלק משמעותי לאופנה בעניין זה. יש היום לא מעט חולות קונברסיביות (היסטריות), אך בדרך כלל מסווגים אותן תחת הפרעות אחרות, שבולטות יותר (כמו הפרעת אישיות גבולית, הפרעת אכילה, וכדומה), כאשר החלק הקונברסיבי מהווה חלק קטן מתוך התמונה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |