 |
|
 |
||
|
||||
 |
בכיתה ה או ו למדנו את השיר הזה. אני זוכר שהיה לי ברור שמדובר על תלונתה של אישה על היחס המשפיל שהיא זוכה לו בחייה. גם המורה נדרשה לסוגית ה"רק עלי אין החוק" אבל לפי פרשנותה מדובר היה על *צמחים* "שעוד לא הוכרזו כמוגנים". את המופרכות הזאת אני נושא עד היום. גם בימי ילדותי היו מורות אטומות, אבל אני מוכן לתת לה ( היום) את הקרדיט שהיא דווקא הבינה יפה מאוד את השיר, אבל אולי חשבה שילדים בכיתה ה לא יוכלו להבין את האירוניה. בכל אופן, מורים, הזהרו בלשונכם, בעקבות הפרשנות הטפשית הזאת(ואחיותיה) החלטתי כנער שכל ניתוחי השירה האלה הם טיפשיים. לקח לי הרבה שנים עד שהתעשתתי, ועכשיו כבר מאוחר מדי, אני לא אוהב שירה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עוד כמה מורות, כנראה. גם לי נתנו להבין משהו כזה (אין לי זכרון מוצק, אבל זה מה שהיה לי בראש שנים, ואני דווקא לא חשבתי על כך ביקורתית עד שנפל לי האסימון, לא מאוד מזמן), וזו גם היתה תגובתה הראשונה של אחותי כשחלקתי איתה את הממצא המרעיש. היתכן שזה היה בחוזר מנכ"ל לבתי הספר? |-: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את סיפור האטימות המורית האהוב עלי ביותר 1 שמעתי מידידה שנולדה בברית המועצות. סבה, שהיה סופר ומשורר ציוני במחתרת, נתן לה את השם "איוה": ברוסית משמעו עץ תירזה, שבתרבות הסלבית יש לו קונוטציה רומנטית 2, ובעברית הוא מכוון למה שהלב איוה (מלשון תאווה). שם יפה ומיוחד בשתי השפות. בגיל שבע נכנסה איוה לכתה ב' אי שם בקריות, והמורה פסקה "אין דבר כזה בעברית. אביבה". וכך היתה איוה לאביבה עד סוף התיכון. 1 וסליחה על הסטיה מהנושא 2 ע"ע "תירזה יפה ועבותה" וגו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נעים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |