 |
מצטרף לברקת. גם אני שמעתי על לא מעט הורים אידאליסטיים, שאף עודדו את בנותיהם לשחק במכוניות. משום מה, עידוד הבנים לשחק בבובות נדיר יותר... אם כי כאשר היו גם בן וגם בת ניתנה לשניהם גישה זהה לכל הצעצועים - ולרוב זה לא עזר. בנים אוהבים מכוניות ובנות בובות. כמובן, הטענה היא סטטיסטית בלבד.
אגב, לעניות התבוננותי, אני יכול לאשר את נטייתם היתרה של גברים לייחס לעצמם הצלחות ואילו את הכשלונות לייחס לאחרים, למזל או לתנאים בהם הם היו צריכים לפעול. אצל נשים הנטייה היא בדיוק הפוכה + נטייה להפריז בחסרונותיהן ולייחס להם השפעה יתרה. כאן רציתי לשים קריקטורה שקיבלתי פעם המראה את ההבדל בין מה שרואה גבר המתבונן במראה, לעומת אישה המתבוננת בה. אבל לא מצאתי אז הנה משהו שלא קשור, אבל מקדם גם הוא הפצת סטראוטיפים (:http://tinyurl.com/2pyo3 .
אחד המקרים החריגים בכיוון זה היה גבר, כבן 55, שאכנהו אנטימידאס. כל דרכו המקצועית והאישית של אנטימידאס היתה כשלון אחרי כישלון, בכל תחום שהוא נגע בו, והיו רבים ומגוונים, תוך גם הכשלת הצלחתם של אחרים (מבלי להתכוון לכך). למיטב ידיעתי לא היתה לו הצלחה אחת כל חייו. למרות זאת, הוא מצליח למכור את עצמו פעם אחר פעם כסיפור הצלחה ולהמציא את עצמו מחדש תוך השגת כסף וקשרים באמצעות תחושת ההצלחה שהוא משדר. אגב, כרגע הדבר נדון בבתי המשפט, אז לא מומלץ לנסות...
מה הסיבה לכשלונותיו של אנטימידאס, לפחות אלו שהכרתי מקרוב? בדיוק התכונה שאיפשרה לו לשדר הצלחה - הוא באמת האמין שהוא הצליח. כמובן, היה לו חבל שאנשים מסויימים דפקו את העיניינים, ובכלל שהעולם לא הכיר בגאוניותו, שהציבור הטיפש לא הלך אחריו, ועוד...אבל בקטע שלו הוא הצליח - ובגדול. התוצאה היתה שהוא אף פעם לא למד מטעויותיו וחזר עליהן פעם אחר פעם. אמרתי לו באחת הפעמים: "למה אתה חוזר כל הזמן על אותן השגיאות, יש כל כך הרבה אחרות שאפשר לעשות".
אצל נשים הבחנתי בבעייה הפוכה. גם אצל המבריקות שבינהם, לא מצאתי כמעט תעוזה, שאפתנות אישית וביטחון לפרוץ דרכים חדשות כפי שמצאתי אצל גברים עם הרבה פחות נתונים לכך. העדפתן היתה בד"כ לעשות קואליציות, לא להרגיז את מי שלא צריך ולבצר את הקיים. גם לזה יש לי דוגמא מן החיים, אבל נראה לי שאוותר.
מה עדיף? אולי ניהול ע"י הומו/לסבית (:
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש