|
||||
|
||||
קודם כל צריך להגדיר את המטרות של המורים כיום בבית הספר - להעביר תלמידים בבגרות. הייתה לי מורה לפיסיקה בעלת תואר שני, שלימדה "טריקים" מפגרים על מנת לפתור בעיות בנוסח הבגרות, ושעברה איתנו בערך על כל סוג קיים של בעיות בגרות. המורה הזו, היא אחת מהמורים הטובים ביותר שהיו לי מבחינת הידע שלה, אבל מה לעשות, את הזמן ללמד את החומר ברמה גבוהה מספיק אין לה, וגם אין שום צורך שתעשה זאת - הבגרות לא דורשת רמה גבוהה במיוחד. באשר למקצועות ההומאנים העניין דומה - הדרישה מן התלמיד היא לשנן את החומר בע"פ ברוב המקרים, ללא צורך לחשוב בכלל. בשביל מה אני צריך מורה? יש ספר, הכל כתוב שם. לפי הדרישות הנוכחיות של בחינות הבגרות, המורה לא צריך ממש ללמד אלא להקריא את הספר ולהבהיר דברים שטעונים הבהרה. לכן קשה לומר אם המורה הוא טוב או לא, שכן אין לו שום הזדמנות להעמיד זאת במבחן. |
|
||||
|
||||
באיזה בית ספר למדת? לרוב המורים בתיכון שלי בקושי היתה תעודת בגרות... מורה טוב הוא זה שמצליח לעורר בתלמידיו ענין מעבר לתעודת הבגרות, בדיוק כפי שדובי כתב בתגובה שלו קודם לכן. אני לא רק מודד את המורה לפי ההצלחה של תלמידיו במבחני הבגרות (שהפכו לפארסה בשנים האחרונות). |
|
||||
|
||||
(בגאוות-מה): טשרניחובסקי, נתניה! מה? לא מכיר? דוקא חשבתי שהוא די ידוע... נו טוף. נכון מאוד, מורה טוב ע"פ קריטריונים ראויים הוא מורה המעורר עניין. הבעיה היא, שעבור משרד החינוך ועבור בית הספר מורה טוב הוא מורה שלא עושה בעיות ושמצליח להעביר 80% מהכיתה את הבגרות. דרך אגב, את שם בית הספר שלי הזכרתי במידה מסויימת של גאוות אמת, שכן חלק גדול יחסית של מורים שם הם מורים טובים כשרים למהדרין. מורים מעניינים, עם ההשכלה הדרושה - באמת דבר נדיר. ישנם שם כמה מורים שבהחלט הייתי מוריד בפניהם את הכובע. |
|
||||
|
||||
אני זוכר את עצמי מגבש דעה בעניין הזה כתלמיד תיכון, דעה שאני מחזיק בה עד היום, ועצם העובדה שהדעה גובשה מנקודת מבט של תלמיד גורמת לי להאמין בה יותר. במיוחד במקצועות ההומניים, השיעורים בכיתה הם בזבוז זמן נטו. אין כמעט שום צורך בהבנה אלא בזיכרון בלבד. למרות זאת, באופן אבסורדי לטעמי, השיעורים בכיתה מוקדשים להקראת החומר בראשי פרקים, מה שלא מוסיף כמעט לתלמיד שצריך לקרוא ולשנן את החומר בבית כדי לעבור את הבחינה. מעט מאוד מזמן השיעור מוקדש לדיון על החומר, מהסיבה הפשוטה שהתלמיד עדיין לא יודע את החומר שהמורה מדבר/ת עליו בראשי פרקים בכיתה, ובלי ידיעת החומר אין אפשרות לקיים דיון. לדעתי זה צריך להיות הפוך. קודם כל צריך להקנות לתלמיד את הידע, כלומר לקיים בחינה על חומר מסויים מהר ככל האפשר ואין צורך לבזבז על כך זמן בכיתה, ממילא רוב התלמידים לומדים ממש לפני הבחינה ולא במשך השנה. בשיעורים שלאחר מכן, בעוד התלמיד לומד את החומר הבא, מתקיימים בכיתה דיונים על החומר עליו הוא כבר נבחן. היתרונות העיקריים בשיטה הזו הם בדיוק החסרונות שכולם בוכים עליהם, שהבצפר הוא בית חרושת לציונים, ולא מוקנים לתלמידים שום ערכים חינוכיים, הומנים, דמוקרטים, אזרחיים. 1. הדרך הטובה ביותר להקנות ערכים היא על ידי דיונים על מאורעות הסטורים, ויצירות ספרותיות. 2. זו גם דרך טובה יותר להקנות ידע, עד היום אני זוכר דיון מסויים בכיתה על משפטי נרנברג, ואילו את החומר היבש שכחתי מיד לאחר הבחינה. 3. ישנם תלמידים שהזיכרון שלהם פחות טוב, כלומר הם מתקשים *בשליפת* הידע מהמוח, אך אין זה אומר כלל וכלל שהידע לא קיים אצלם במוח, ולכן למרות שהם יודעים את החומר לא פחות טוב מחבריהם, ההצלחה שלהם בבחינות פחותה. תלמידים אלה שלא חסרים את היכולת הלוגית לקיים דיון בחוכמה, ימצאו שהשיטה הזו מאפשרת להם להתבטא הרבה יותר, ולא יחשבו בעני עצמם ובעני החברה כאנשים טיפשים. מאותה סיבה אני חושב שהבחינות בהיסטוריה למשל צריכות להיות בשיטה של שאלות ברירה. 4. דיונים הם מעניינים יותר מאשר מעבר על החומר בצורה יבשה, ופחות משניאים את המקצוע על התלמיד. אני זוכר את עצמי משתעמם עד מוות (!! זו כמעט לא הגזמה, אני חושב שהייתי על סף איבוד שפייות לפעמים מרוב שיעמום), אך בדיונים השתתפתי ברצון. |
|
||||
|
||||
הסטוריה? דיונים? הלוואי. אני נרדמת באופן כמעט קבוע! המקצוע היחידי שאני מצליחה להישאר עירנית ולהשתתף גם בדיונים בו הוא אזרחות וצר לי על כך שלמרות הכל הציונים לא מרשימים במיוחד:-/ |
|
||||
|
||||
Actually, I remember History lessons with mixed feelings: I didn't care for them much when in the 11th grade, and yet I did like them in the 12th grade. My success in the Bagrut exams in the appropriate years were relational. Same went for Physics, actually. Really, it seems to me that my success in most subjects was proportional to my interest in them.
|
|
||||
|
||||
ייתכן. אצלי זה לא ממש ככה. אם כי אני חייבת לציין שזה קרה לי, אמנם מדובר במקצוע שרבים מזלזלים בו (אמנות ) אבל בכל זאת הציון הוא חביב ביותר (...) ומדובר במקצוע מאוד, אבל מאוד מעניין. |
|
||||
|
||||
Art, you say. Hmm.. I'm afraid the art teacher didn't care much for my art. She thought it too grim.
You've given me an idea, though. I should try painting.. nothing too exact, though. I am no drawer of straight lines. |
|
||||
|
||||
אני נטשתי את תחום הציור בשלב שהבנתי שאני פשוט לא כשרונית והתמקדתי יותר בגרפיקה. |
|
||||
|
||||
Aren't you in high school? Shouldn't you be going to bed?
|
|
||||
|
||||
הייייי, אני ב-יב'. ולא, אין לי מחר בי''ס. |
|
||||
|
||||
What's the happy occasion?
|
|
||||
|
||||
המממ...אחרי התעודות של פסח באים רק להשלמות/מתכונות/בגרויות ככה שמחר אני לא צריכה להסחב לבי"ס:) חשבתי שזה ידוע... |
|
||||
|
||||
Do you mind if I smack myself on the head? A year ago, and I had completely forgotten it. Still, with all that I've learned this year, I shouldn't be surprised.
|
|
||||
|
||||
ששש, לפני שנה היית בהודו, נרגע מהטחינה בשריון, שכחת? ששש |
|
||||
|
||||
I am not ashamed of being an Atudai. If you think that I should be ashamed, I would ask that you explain yourself.
|
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
Though it requires some "reverse engineering" (if you catch my drift), I gather that this is some kind of Kitzis-Freidmann kind of thing.
I still don't understand why I need to be ashamed of anything. If all you've got is satire, then your position seems to be standing on fowl legs, so to speak. |
|
||||
|
||||
פנינת תרבות! קורע מצחוק! |
|
||||
|
||||
Maybe it loses its effect when one has to read it backwards. Ncurses..
|
|
||||
|
||||
:-/ |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |