|
||||
|
||||
מה דעתך על האפשרות שהבדלי הגישה (ייחוס ההצלחה להשקעה לעומת יכולת אישית) נובעים מהבדלים אמיתיים בהתפלגות היכולת המתמטית בין בנים לבנות? |
|
||||
|
||||
התיאוריה של ווינר, "ייחוס הצלחה וכשלון", היא תיאוריה רצינית ביותר, אחד הדברים הראשונים הנלמדים בפסיכולוגיה, וגוף מחקרי נרחב נסמך עליה. כמו כן, היא נבחנה מספר אדיר של פעמים, בהקשרים רבים ושונים. הייחוס, מעצם הגדרתו, הוא השערה שאין לה ביסוס סטטיסטי. יש משפחה שלמה של ייחוסים. השם המקורי הוא "טעויות ייחוס". למשל, "טעות הייחוס הבסיסית", אחד ממושגי היסוד בפסיכולוגיה, היא לייחס מקרים/מעשים שליליים שלנו למצב, ושל אחרים לאופי-לתכונה. זו לא המצאה תיאורטית, אלא דבר שעלה מהמון מחקרים. ברור שאם אני שפכתי קפה על השולחן זה לא, באופן בלעדי, בגלל עקמומיותו, ואם מישהו אחר עשה זאת, זה לא באופן בלעדי בגלל השלומיאליות שלו (נמצא שאכן, מבחינה סטטיסטית, יש נטייה לאנשים לעשות ייחוסים כאלו). באופן ספציפי למחקר: מה שמנטרל את הרעיון, הוא העובדה שגם אצל מצטיינות במתמטיקה, ובעצם - בעיקר אצל מצטיינות במתמטיקה (כאלו שיכולותיהן שוות לאלו של הבנים), יש את הייחוס הזה. כלומר, יש להן את היכולת הגבוהה הזהה, ואת הייחוס. דרך אגב, עקב המחקר שמתי לב למה שאמרו החברות שלי, שהצטיינו במתמטיקה, וגם אני - כולנו ייחסנו את הצלחתנו (בכל זאת, מאיות כן מעידות על יכולת, ביחס לשאר הנבדקים בבגרות) למורים "מדהימים ונפלאים" במכינה. לגמרי התעלמנו מהעובדה, שתלמידים אחרים של אותם מורים "מדהימים ונפלאים", נכשלו או הוציאו ציונים פחות גבוהים. זו דוגמא לטעות ייחוס. התמקדות בממד אחד, והתעלמות מממדים אחרים. |
|
||||
|
||||
בנוסף, כדאי להתייחס לנקודות שהוצגו בראשית המאמר (בכוכביות). מדובר במחקרים רציניים ביותר, ממקומות שונים בעולם, שפורסמו בכתבי העת הראשונים בחשיבותם בפסיכולוגיה. לא מדובר בדעות או רעיונות אישיים. חשוב להבין, שאם היו נקודות משמעותיות לבקורת, או מהימנות ירודה של המחקרים, חוקרים אחרים כבר היו חוגגים על זה. אם תשים לב, במרבית הנקודות לא מדובר במחקר אחד, אלא בכמה מחקרים בלתי תלויים. ערכו של מחקר נקבע כאשר אחרים, בלתי תלויים, חוזרים על הפרוצדורה, ומתגלות תוצאות דומות. |
|
||||
|
||||
עם כל הכבוד, איך את מצפה שנתייחס ברצינות למשהו המתבסס על מאמרים משנות השבעים ושנות השמונים המוקדמות? הרבה מים זרמו בירקון מאז. מעמד האישה עבר שינויים, הרגלי ההורות עברו שינויים, החברה המערבית השתנתה - ואני משערת (מבלי לדעת הרבה על פסיכולוגיה) שהפסייכי האישי מושפע מתהליכים חברתיים ומהעובדה שעברו 20-30 שנה מאז נכתבו המאמרים שריפררת. |
|
||||
|
||||
בטח צריך המון משרות של סוציולוגים בשביל לחזור על כל המחקרים שוב ושוב. |
|
||||
|
||||
המחקר עצמו הוא מ-89. הנקודה שאת מציגה היא מאוד חשובה ומחייבת מחשבה, לא רק בהיבט של מחקרים ספציפיים אלו, אלא בכלל. אני חושבת על זה, עכשיו, שחלק גדול מאוד מהחומר (הרוב) שלומדים בפסיכולוגיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה הוא אפילו פחות חדש. אני מצאתי את עצמי שואלת המון שאלות בנושא הזה, זה הטריד אותי. אבל לא קל להיות חד-משמעיים לגבי חדש-ישן. עד היום מסתמכים על דורקהיים לעניין התאבדויות ולכידות חברתית (הוא בן המאה הקודמת). זאת שאלה רצינית. חלק גדול מהתיאוריות הבסיסיות, הן לפחות בנות חמישים. הקלאסיקות, גם במדעי החיים, הן בנות מאה לפחות (תורשה מנדלית, ברירה טבעית). לא פשוט לומר איפה הקו בין תיאוריה קלסית וחזקה שהוכיחה את עצמה, לבין תיאוריה קלסית שכולם מקבלים כי היא מספקת פתרון נוח ומתקבל על הדת (הייחוס של ווינר, עליו מתבסס המחקר, הוא תיאוריה קלסית. באמת מעניין כמה מחקרים נעשו על מנת לנסות לסתור אותה. אם היו מצליחים לסתור, אז הייתי לומדת על זה. השאלה אם ניסו). נקודה חשובה נוספת היא המרחק בין שינויים חקיקתיים לשינויים תודעתיים ומהם למעשיים. אבל בעצם נראה לי שיש נקודת האחזות מסוימת ממנה ניתן לנסות לענות על השאלה הספציפית שלך. אנו חשים בשינוי התודעתי מסוים במעמד האשה. האם הוא כבר מתקבל בטבעיות של "מובן מאליו"? אם תראי תגובות בשרשורים קודמים, יש שם ייצוגים של דעות שחשבנו שחלפו מן העולם, וכנראה שלא. יש עוד הרבה שחושבים שמקום האשה במטבח, מילות השירים של שרית חדד, למשל, מייצגות מאבק בתודעות כאלו שקרוב לודאי חוותה, בעיקר מהיותה קווקזית1. מקום נוסף להתבונן בו לעניין שינוי תודעתי הוא תפיסת האישה במדיה. האם היא עדיין חפץ מיני? האם עדיין הדגש הוא על מיניותה או שמא על איכויות אחרות שלה? נראה לי שיש התקדמות, אך היא לא מלאה (ובד בבד, יש השוואה כלשהי של מצבם של גברים כאובייקט מיני). אבל אפילו אם היינו אומרים שקיים שינוי תודעתי משמעותי. האם הגענו למקום שבו שינוי תודעתי מתגלם לכדי שינוי מעשי? נראה לי שההפרשים בין שכר נשים לגברים הם שמספקים לנו תשובה על השאלה. לעניין המחקרים הספציפיים, הם מספקים תשובות אמפיריות לשאלה "למה הדברים הם בצורת X". גם היום, הדברים הללו (כפי שצוין בדיונים שבגללם צירפתי את המחקר, בעיקר לעניין מתמטיקה), עדיין ברובם בצורת X. המחקרים יהיו לא רלוונטיים כאשר יהיו יותר נשים במקצועות המדעיים מאשר יש היום. אני חושבת, שאולי יש מגמה כזאת. אין לי ספק שאין לנשים נחיתות כלשהי. דווקא במדעים החדשים, אלו שפותחו בשנים האחרונות - חקר המוח ופסיכולוגיה גנטית,התרשמתי שיש לנשים ייצוג משמעותי, אך התרשמותי לא מבוססת על סטטיסטיקה, אלא על התרשמות שבין המפורסמים בתחום, הנשים בהחלט מיוצגות. היכולות המדעיות והמתמטיות הנדרשות בשני תחומים אלו הן גבוהות ביותר, ונדרשת גם יכולת סינתזה של כמה תחומים, רב-תחומיות, על מול יכולת התמחות. אלו בהחלט התחומים של "העידן החדש" של מדעי החיים (לדעתי). כאשר המגמה תשתנה באופן שישפיע על כל הרבדים, חקיקתי (יש) תודעתי ומעשי-כלכלי, ייתכן שהמחקרים יספרו לנו משהו מ"ההיסטוריה" שלנו. באמת, אחרי שינוי כזה, נוכל לראות אם דפוסי הייחוס לכשלון והצלחה של נשים וגברים הם עניינים ביולוגיים שאינם משתנים בקלות, או עניינים חברתיים לכל דבר. ____________________ 1 עשיתי סטורי קייסס על נשים קווקזיות, הרגשתי שאני באותה ספירה ארצישראלית, לכאורה, אבל בעולם של ממשות כל כך שונה! נשים מודרניות תודעתית וחזקות, שדווקא היו מודעות לשלילת הזכויות המתבצעת כלפיהן, אבל נתונות ללחצי חברתן הסגורה. |
|
||||
|
||||
שואלים בנות מדוע הן מצליחות, והן מסבירות שזו תוצאה של עבודה קשה ושל מורים טובים. שואלים בנים מדוע הם מצליחים, והם מסבירים שככה זה יוצא להם מהשרוול. הצלחה, כידוע, יכולה לנבוע מכל הגורמים האלה (ונוספים). שתי אפשרויות: או שהבנים והבנות שמגיעים להשגים גבוהים הם באמת מוכשרים באותה מידה, ורק מסבירים את ההצלחה בסיבות אחרות; או שמבין הבנים והבנות שמגיעים לאותה רמת השגים גבוהה, הבנים באמת מוכשרים יותר (בממוצע) והבנות באמת חרוצות יותר. איך יודעים שמדובר באפשרות הראשונה ולא בשניה? דבר נוסף, המעבר לקבוצת בעלי אותם השגים גבוהים מנטרל את השאלה הקודמת שלי: האם התפלגויות ההשגים (או הכשרון, איזה שמצליחים למדוד) של בנים ובנים במתמטיקה הן זהות? האם זה כך גם בכל תחום אחר, או שיש תחומים שבהם מוסכם שהתפלגות ההשגים שונה? (אין צורך לומר שאני מכיר בנות מוכשרות, סטודנטיות מצליחות וחוקרות מבריקות במתמטיקה). |
|
||||
|
||||
ואני מכיר אפילו רופאה אחת שאינה מטומטמת לחלוטין :-) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |