בתשובה להאייל האלמוני, 25/06/04 1:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בכל מיני ניסויים, לפעמים החיה הנבדקת עושה במקרה תנועה סתמית שלא קשורה לניסוי רגע לפני שהיא מתוגמלת על משהו חיובי שעשתה. נדמה לי שאצל יונים (או איזה בעל כנף אחר) היו כאלה שהתחילו בעקבות זה לחזור בעקשנות ובתכיפות על התנועה הסתמית ההיא - ניקור קטן של נוצות הצואר או משהו כזה. מאחר ומדי פעם הן קיבלו שוב תגמול על פעילות אחרת, רב הסיכוי שהתגמול מופיע בסמיכות לתנועות העצבניות ההן וכך מתקבעת אצל היונה האמונה הטפלה שניקור נוצות הצואר מביא בעקבותיו גרגר תירס או מה שנותנים להן שם. הן ממשיכות עם הטיק הזה הרבה אחרי שהניסוי מסתיים. כל זה נראה ברור ולא ממש מעניין, ובטח אפשר לטעון שזאת לא ממש אמונה טפלה, עד שאתה מסתכל על שחקן שש-בש מגלגל את הקוביות ביד לפני הטלה קריטית, נושף על האגרוף הקמוץ, ממלמל מה התוצאה שהוא מייחל לה ומטיל את הקוביות עם הרבה אמונה בלב. אפילו עבדך הנאמן, למרות היותו חף מכל אמונה טפלה בעיקרון ובמעשה, תפס את עצמו בעיצומו של הטקס המגוחך הזה. הפתרון שלי היה להפסיק לשחק שש-בש (האמת היא שנמאס לי להפסיד, אבל תודה שזה סיפור יפה). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי על זה, ולמעשה זו היתה ההשראה לתיאוריה שלי שדאסטי בנביחותיו חושב שהוא מחזיר את בעליו הביתה. מסקנה: מה שיפתור את הבעיה הוא לא קולרים ולא מכשירי שמיעה, אלא שיעורי חינוך מדעי לכלבים, עם מנשק לאקסל לצורכי החישובים הסטטיסטיים הנחוצים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל מה אומר על זה הזרם האקזיסטנציאלי-פוזיטיבי של האסכולה התועלתנית בפילוסופיה ההרמנויטית? הא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שדווקא לפני אלפיים שנה (מינוס קצת, אאל"ט) להיות כלב היתה האופנה בפילוסופיה. האסכולה הרלוונטית הורישה לנו את המילה "ציניות" (השווה canine). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפתור הכלביות? מזכיר לי את השורה האלמותית שאומרת ורה דונובן בספר "דולורס קלייבורן" של סטפן קינג: Sometimes being a bitch is all a woman has to hold on to...
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל זה עברת לסנוקר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, חשבתי שתקראי לי יהודונון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה-מומחה להתנהגות של יונים, ב.פ. סקינר, גויס במלחמת העולם השניה לחיל האוויר האמריקאי. סקינר מזוהה יותר מכולם עם התאוריה והפרקטיקה הביהייויוריסטית/התנהגותית (אם כי הוא לא היה אבי התאוריה), וערך את רוב הנסויים שלו עם חיות, בעיקר יונים. עבור חה"א הוא פיתח פצצות מונחות חכמות, תוך שימוש במודלים של התנייה. בראש הפצצה הוא שם יונה בתוך תא עם חלון. היונה הותנתה לנקר בנקודה מסוימת על גבי הזכוכית, וכך לנווט את הפצצה למטרה. הפרויקט לא עבר משלב הבדיקה והניסויים ליישום ויצור המוני. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |