בתשובה לאלון עמית, 21/06/04 16:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קודם כל, במעט המדידות שנפלתי שדוד מערכה לפניך גיבור הכוח והחייל - התנצלתי בכפיפות ראש. ואין זה יפה מצידך לדבר ככה, אבל זו כמובן זכותך, לבכות נעבעך כמו ילד קטנטן שהעליבו אותו ילדי השכונה... מה גם שאינך משיב כאן בתגובתך על שאלתי. לפחות אני לא באתי להטיף לך מוסר כיצד ראוי לנסח שאלה, בעוד שהמטיף אינו מודע לקיומה של שאלה רטורית. היו לי כמובן טענות ליגיטימיות, על כך שעליך לפרט את משפטיך הסתומים והחתומים בדבק מגע (בנושא: רלטיביזם מוסרי). והראיה שהכרחת את עצמך לשנס מותניים ולפתוח את הפלונטרים של סגור ליבך. דמיין: <לינקים של תגובות ללא סוף>. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ולקרוא למישהו נעבעך ובכיין, על זה לא צריך להתנצל? בוא נראה- אני : מנומס, עם מעידות מדי פעם אתה : בכיין נעבעך . הוא : אזוב קיר שיכול לדחוף את דברי הבלע שלו לאתה יודע לאן! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נעבעך - ביטוי המעיד על מצב של מסכנות ואומלנות באירוניה קלילה. בכיין - דימוי (*כמו* ילד מתבכיין וכו') בלבד. מעידות - יש לכל אחד אחת לכמה זמן. אזובי הקיר - זה תלוי מאיזה כיוון של נקודת מבט מסתכלים עליהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) אני - "יצאתי בניצחון רעיוני" אתה - "מתחמק עם הזנב בין הרגליים" הוא - "הופך את חצר האייל למושב ליצים" ואלון עמית - "פותח את הפלונטרים של סגור ליבו". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שפספסתי את התנצלותך בכפיפות ראש (יש לך לינק?), ואתה באמת לא באת להטיף לי מוסר כיצד ראוי לנסח שאלה אבל עשית שלל דברים חכמים אחרים. ואחרי שפתחתי את כל הפלונטרים המסובכים של סגור לבי, מה יצא לי מזה? שום-כלום. אפילו חצי מילה לא זרקתי אלי, אומלל שכמותי. אבל זה בסדר, גמרתי לבכות ואני מרגיש יותר טוב. הנה אני מנגב את הדמעות, וכבר חובט בעצמי על עצם פתיחת הדיון הזה - באמת, מה חשבתי לעצמי? שתבין? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |