 |
לא השוויתי את חסידי לובביצ'ר, אלא את המשיחיסטים שביניהם, ומעטים המה. בבחינת מיעוט.
בקרב היהדות שומרת המצוות אין ויכוח על קיומם של תרי"ג מצוות התורה. כולנו מסכימים עם קיומה של תורת ישראל קלה כחמורה. במסגרת זו, קיימת מחלוקת לגיטימית במישור של: כיצד ומהי הדרך לעבודת הבורא. כאשר הליטאים שמים דגש על פיתוח שכלי-רציונלי בעזרת לימוד התורה, ואילו החסידים שמים דגש על פיתוח הרגש האנושי באמצעות תפילת האדם לבוראו.
בהקשר זה, ברצוני לספר על אחד מחכמי ישראל בעת האחרונה שהתבטא על שתי דמויות ניכרות בשדה המחשבה והשירה, שהיו ממובילי האידיאולוגיה החילונית בעם היהודי. האחד, המשורר העברי חיים נחמן ביאליק, והשני, הוגה הדעות והמסאי אשר גינצברג, האיש שאימץ לעצמו את שם העט 'אחד העם'. כידוע, ביאליק למד בצעירותו בישיבת וואלוז'ין ועם הזמן נפלט ממנה, לעומתו, 'אחד העם' למד בישיבה חסידית של חסידות רוז'ין ואף הוא מצא את עצמו ומקומו מחוץ לכותלי עולם הישיבות. לימים, ח"נ ביאליק, בזכות הפופולריות של שיריו יכונה "המשורר הלאומי" של מדינת ישראל, שאותם ידקלמו ילדות קטנות המתפלשות בעפר בגני הילדים, ו'אחד העם' יבסס במאמריו את רעיון הלאומיות היהודית ויטיף ל'ציונות רוחנית' (האנטיתיזה ל'ציונות המדינית' של הרצל) ואף יתנגד בחריפות רבה לרעיונות הציונות. אמר אותו רב ומנהיג חכם, שזה היה איש השכל והאחר היה איש הרגש. כידוע, ישיבת וואלוז'ין (אֵם הישיבות הלמדניות) היתה מבצר השכל וישיבה חסידית הינה מטבע הדברים, מבצר הרגש. מכאן שייתכן מאוד שאם כל אחד מהם היה לומד במקומו של השני, אזי פני ההיסטוריה של העם היהודי במאת השנים האחרונות היו שונים לחלוטין.
כוונתו לומר שישנו אדם שהוא "איש השכל" ולעומתו ישנו אדם שהוא "איש הרגש" ולכל אחד מהם יש את עבודת הבורא הפרטית שלו. בהסתייגות מדבריו, ניתן כמובן לבוא ולומר, שכל אחד מהם היה מחוייב לעשות את המקסימום שביכולתו בכדי להתברג ולהשתלב בעולם הישיבות דאז, כלומר לחפש לעצמו את המקום המתאים לו על פי אופיו ואישיותו, רגשית או שכלית, במקום להישחף באור ההשכלה.
ברם, עיקרון דברי האילוסטרציה ברורים, והוא: כל אדם צריך לעבוד את הבורא על פי אופיו הייחודי בו הוא נברא וזהו ייעודו, תיקונו ושלמותו האידיאלית, במקסימום אשר ביכולתו להשיג במשך כל ימי חייו עלי אדמות.
ר' מנחם מנדל מקוצק העניק לתפיסה זו ניסוח מקיף ומעורר השתאות בחדותו:
אם אני הנני אני משום שאני זה אני,
ואתה הנך אתה משום שאתה הנך אתה,
הרי אני הנני אני ואתה הנך אתה.
אולם אם אני הנני אני משום שאתה הנך אתה,
ואתה הנך אתה משום שאני הנני אני,
הרי אין אני אני ואין אתה אתה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש